ממחקר חדש שפורסם במהדורת 16 בינואר של כתב העת Journal of the American College of Cardiology: Cardiovascular Interventions עולה כי PCI (Percutaneous Coronary Intervention) בגישה רדיאלית בחולים עם אוטם לבבי חד מלווה בירידה בשיעורי התמותה לאחר שנתיים, בהשוואה להתערבויות קונבנציונאליות דרך העורק הפמוראלי. צנתור בגישה רדיאלית לווה גם בירידה משמעותית בצורך בניתוחי כלי דם ועירויי דם.
הנתונים מבוססים על נתוני מאגר REAL (Registro Regionale Angioplastiche dekk’Emilia-Romagna), מאגר נתונים גדול ופרוספקטיבי, שנועד לאסוף את הנתונים הקליניים והאנגיוגרפיים אודות PCI שבוצעו באזור בצפון איטליה. בין ינואר 2003 ועד יוני 2009, כ-11,000 חולים מ-12 בתי חולים עברו PCI בשל אוטם לבבי חדף כולל 8000 חולים שטופלו בגישה פמוראלית וכ-3,000 שטופלו בגישה רדיאלית.
לפני ניתוח מתקדם של הממצאים (Propensity-Score Match), החוקרים מצאו כי בקבוצת הטיפול בגישה פמוראלית תועדה שכיחות גבוהה יותר של גברים וחולים צעירים, ללא היסטוריה של ניתוח מעקפים קודם, חולים יציבים המודינאמית, עם מדד מסת גוף גבוה יותר ושכיחות נמוכה יותר של טיפול קודם במנות דם. לאחר שנתיים, שיעורי התמותה הלא-מתוקננים היו נמוכים יותר משמעותית בעקבות טיפול בגישה רדיאלית (9.3% לעומת 17.3%, p<0.001). ההבדל בתמותה נבע בעיקר מירידה בתמותה במהלך 30 הימים הראשונים לאחר הצנתור. השיעורים הלא-מתוקננים של דימום מג’ורי או אירועים וסקולאריים לאחר 30 ימים ושנתיים היו נמוכים יותר משמעותית בקבוצת החולים שטופלו בגישה רדיאלית (1.1% לעומת 2.6% לאחר 30 ימים ו-4.9% לעומת 6.9% לאחר שנתיים, p<0.001).
ניתוח Propensity Score Matching, בוצע עבור כלל האוכלוסייה וזוהו כ-1,500 זוגות חולים תואמים. שיעורי התמותה לאחר שנתיים עמדו על 8.8% בקרב חולים שטופלו בגישה רדיאלית ו-11.4% באלו לאחר טיפול בגישה פמוראלית, הבדל שהיה מובהק סטטיסטית. שיעורי השבץ המוחי והאוטמים הלבביים לא היו שונים בין שתי הקבוצות לאחר שנתיים. מניתוח מתוקנן שהתמקד בחולים עם שוק קרדיוגני עולה כי שיעורי התמותה היו נמוכים משמעותית גם בקבוצת החולים לאחר צנתור בגישה רדיאלית.
שיעור הדימומים המג’וריים והאירועים הוסקולאריים לאחר 30 ימים היו נמוכים יותר משמעותית בקבוצת החולים לאחר צנתור בגישה רדיאלית, בהשוואה לחולים שטופלו בגישה פמוראלית. עם זאת, לאחר שנתיים, ההבדל בשיעור הדימומים המג’וריים והאירועים הוסקולאריים לא היה שונה משמעותית בין שתי הקבוצות (4.8% לאחר צנתור רדיאלי לעומת 5.8% לאחר צנתור פמוראלי). החוקרים מדווחים על קשר בין הופעת דימום מג’ורי או סיבוך וסקולארי במהלך 30 הימים הראשונים לאחר הצנתור ובין עליה של פי שבע בסיכון לתמותה לאחר שנתיים.
חוקרים שעמדו בראש מחקר RIVAL (Radial vs Femoral Access for Coronary Intervention) לא הופתעו מממצאי המחקר, בעיקר מאחר ומצטברות עוד ועוד עדויות התומכות בגישה רדיאלית בחולים במצבים דחופים.
JACC Cardiovasc Interv 2012; 5:23-35
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!