מתוצאות מחקר חדש עולה כי גודל שרירי הליבה, מדד אובייקטיבי של שבירות (או Frailty באנגלית), מצוי בקשר הדוק עם הסיכון לתמותה לאחר ניתוח אלקטיבי לתיקון מפרצת של הוותין הבטני.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קשה להעריך את הסיכון הניתוחי של חולים המיועדים לניתוח של הוותין, מאחר שמספר גורמים משתלבים ומשפיעים על שיעורי התמותה. שבירות החולים הינה גורם תורם, אך קשה למדידה. החוקרים ביקשו לבחון את חשיבות גודל שרירי הליבה בהקשר זה.
מדגם המחקר כלל 479 חולים שעברו ניתוח אלקטיבי פתוח לתיקון מפרצת הוותין הבטני, בין השנים 2000 ו-2008. 262 חולים (54.7%) עברו בדיקות CT לפני הניתוח והחוקרים מדדו את שטח החתך של שריר הפסואס בגובה חוליה L4.
מבין 262 החולים, תועדו 55 מקרי תמותה ומשך המעקב הממוצע עמד על 2.3 שנים. מניתוח סטטיסטי עולה קשר מובהק בין שטח הפסואס ותמותה לאחר הניתוח (p=0.003). ההשפעה של שטח הפסואס הייתה פחות משמעותית ככל שמשך המעקב עלה (P=0.008). שטח שריר הפסואס היה המדד המנבא החשוב ביותר מבין כל המדדים שנבחנו (כולל גורמים המנבאים תמותה דוגמת מדד ASA).
החוקרים מסכמים וכותבים כי הבנה טובה יותר של השבריות וגודל שרירי הליבה עשויה לסייע בהערכת הסיכון ולהשפיע על מועד ביצוע ניתוחים אלקטיביים, בעיקר ניתוחים מורכבים של הוותין, דוגמת תיקון מפרצת של הוותין הבטני.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!