מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות ניתוח חמישה מחקרים אודות הדמיה בשבץ אשר הוצג ב- VEITH Symposium , עולות שאלות באשר לערכה של ההדמיה באבחנת וניהול שבץ חריף.

שיטות הדמיה מתקדמות נלמדות על מנת לקבוע כיצד ניתן לשפר תוצאות בניהול של שבץ חריף, אולם מחקרים שבוצעו עד כה מעלות יותר שאלות מאשר תשובות באשר כיצד ניתן להשתמש בצורה הטובה ביותר ב- CT (computed tomography) ו MRI (magnetic resonance imaging) באוכלוסית חולים אלו.

בין השאלות שטרם נענו: מהם המשתנים הטובים ביותר בהדמיה המנבאים הפיכות איסכמיה בחולי שבץ חריף? איזו שיטה עדיפה – CT או MRI? האם אחת מן הבדיקות תמיד הכרחית עבור כל החולים, ללא קשר בזמן הופעת השבץ או האופן בה התבטא? האם הדמיה מסייעת במצבים בהם זמן ההופעה אינו ברור?

מחקר ה- DIAS-1  (Desmoteplase in Acute Ischemic Stroke) בדק חולים 3 6 שעות מאירוע השבץ אשר הדגימו חוסר התאמה בפרפוזיה/דיפוזיה בהדמיה של 20% ומעלה.  אוכלוסיה זו, לדברי החוקרים, צפויה להרויח מטיפול תרומבוליטי.

החוקרים מסבירים כי פרפוזיה מדגימה איזורי זרימת דם העלולים להיות פגועים או בסיכון ודיפוזיה מצביעה על האיזור בו נגרם נזק מוחי.  איזור חוסר ההתאמה מצביע פרפוזיה לא מספקת בנוכחות נזק מוחי הפיך.

כל הנבדקים במחקר זה טופלו בתרומבוליזה מעבר לחלון 3 השעות הסטנדרטי, ותוצאות המחקר הראו שיפור בחולים אלו עם איזורי חוסר התאמה תחת טיפול תרומבוליטי.  יחד עם זאת, מחקר ה- DIAS-2 לא הצליח להניב תוצאות דומות.

מחקר נוסף, ה- DEFUSE (Diffusion and Perfusion Imaging Evaluation for Understanding Stroke Evolution), כלל חולים שטופלו בתרומבוליזה 3- 6 שעות לאחר השבץ.  MRI בוצע באותו הזמן, ו 30 יום לאחר הטיפול.  חולים עם איזורי אי התאמה אשר השיגו פרפוזיה מחודשת הדגימו תוצאות טובות לאחר 30 יום.

עוד מחקר הינו מחקר ה- EPITHET (Echoplanar Imaging Thrombolytic Evaluation Trial) אשר כלל שימוש ב- MRI לסקירת אי התאמה בדיפוזיה/פרפוזיה בחולים 3 6 שעות לאחר הופעת השבץ.  הנבדקים חולקו לטיפול בתרומבוליזה או פלצבו.  מעקב בוצע על מנת לקבוע האם אלו עם אי התאמה הדגימו תגובה טובה יותר בהשוואה לאלו ללא אי התאמה.

הייתה צמיחה מופחתת בגודל שטח האוטם בחולים עם אי התאמה שטופלו בתרומבוליזה בהשוואה לאלו שטופלו בפלצבו.  חולים שעברו רה-פרפוזיה הראו תועלת אם הדגימו קודם לכן אי התאמה.

הן רה-פרפוזיה והן הפיכות של הנזק נדרשים על מנת לשפר תוצאה סופית.  עדיין לא ברור לחלוטין ערך אי ההתאמה בפרפוזיה/דיפוזיה.

החוקרים מציינים כי המחקרים שבוצעו עד כה הינם קטנים וכל אחד מתמקד בשאלה שונה על מנת להגדיר מי ירוויח מאיזו התערבות תרומבוליזה והסרה ניתוחית של הקריש לעומת טיפול תרופתי.

קיים צורך להיות מסוגלים לנבא מי מן החולים סובל מחסימות עורקיות ויסבול רה-וסקולאריזציה ללא סיכון מוגבר לדימום תוך מוחי.

השימוש בהדמיה הינו חיוני על מנת להפריד בין חולים עם דימום ובין אלו ללא דימום.  לאחר מכן יש לקבוע מי נמצא בסיכון לדימום ככל ששטח האוטם נרחב יותר כך גובר הסיכון לדימום.

החוקרים מסכמים כי רה-וסקולאריזציה מונחית הדמיה הינה הדרך לשיפור תוצאות קליניות בשבץ חריף.

מתוך ה- VEITH Symposium, שנערך בנובמבר 2010 בניו יורק, ארה”ב.

לידיעה במדסקייפ