ממחקר חדש שפורסם ב-Lancet עולה כי אין עדיפות לחמצן על-פני אוויר חדר בטיפול בקוצר נשימה בחולים סופניים, שאינם היפוקסמיים.
החוקרים מסבירים כי קוצר-נשימה הינה בעיה חשובה, המחמירה במהירות במהלך שלושת החודשים האחרונים לחיים. למעלה מ-60% מהחולים סובלים מקוצר נשימה חמור מתקדם, המפחידה מאוד הן את החולה והן את בני משפחתו.
מחלת הרקע מפריעה לעיתים קרובות לתפקוד הריאתי, כאשר ככל שמצב החולה מתדרדר, שרירי הנשימה שלהם הופכים חלשים יותר. חרדה עשויה להביא להחמרה נוספת בקוצר הנשימה.
חמלה מניעה רופאים להתחיל בטיפול בחמצן, למרות שאין עדויות המעידות על תועלת בטיפול זה.
מדגם המחקר כלל 239 מבוגרים, שסבלו כולם ממחלה מקצרת-חיים, קוצר נשימה עמיד לטיפול, עם לחץ חמצן חלקי בדם עורקי (PaO2) של מעל 7.3 kPa, ותוחלת חיים צפויה של לפחות חודש אחד.
החולים טופלו בחמצן או באוויר חדר, שניתנו באמצעות קנולה נזאלית במינון של 2 ליטר לדקה, למשך שבעה ימים, לפחות 15 שעות ביום.
לא היה הבדל מובהק סטטיסטית בין שתי הקבוצות בחומרת קוצר הנשימה, כפי שנקבעה באמצעות סולם מספרי של 0-10 (0 = אין כלל קוצר נשימה; 10 = קוצר הנשימה החמור ביותר שניתן לתאר). החוקרים מציינים כי שינוי של נקודה אחת הוגדר כבעל חשיבות קלינית.
מתחילת המחקר ועד היום השישי, ממוצע קוצר הנשימה בבוקר ירד ב-0.9 נקודות בקבוצת המטופלים בחמצן וב-0.7 נקודות עם טיפול באוויר חדר (p=0.504). באשר לקוצר הנשימה בשעות הערב תיעדו החוקרים ירידה של 0.3 ו-0.5 נקודות, בהתאמה (p=0.554).
איכות החיים הכללית לא הייתה שונה משמעותית בין הקבוצות.
כמחצית מהחולים בשתי הקבוצות טענו כי חל שיפור בזמן קבלת הטיפול שניתן, ובמידה ותועד שיפור הוא אירע בשלושת הימים הראשונים. התועלת הרבה ביותר תועדה בחולים עם התסמינים החמורים ביותר.
החוקרים מציינים כי במשך שנים, מחקרים מצאו כי מעבר אוויר דרך האף, או ע”י עצבים בפנים בסמוך לאף, מביא לשיפור קוצר הנשימה. לכן, לפני מתן הגז, הם ממליצים לחולים להיעזר במאוורר קטן המכוון לאזור הפנים.
במידה וזה נכשל, אזי ניתן לערוך ניסיון טיפול בחמצן, אך למשך זמן מוגבל. לאחר שלושה ימים, יש לשאול את המטופל האם חל שיפור. במידה והתשובה שלילית, ניתן לקבוע בבטחה כי אין צורך להמשך בטיפול זה. לאחר מכן ניתן לשקול ניסיון טיפול במינונים נמוכים של מורפין.
שיקום ריאתי הינו אפשרות טובה לחולים מתאימים. התערבויות אחרות כוללות טיפול בבנזודיאזפינים או נוגדי-דיכאון, נוגדי-חרדה ואף טיפול הולם למערכת העיכול.
מומחים בתחום כותבים כי זהו המחקר הגדול ביותר והקפדני ביותר שנערך להערכת התועלת של טיפול בחמצן כנגד קוצר-נשימה.
קיימים מספר הסברים אפשריים לממצאים, כולל השפעת פלסבו. בכל אופן, ללא תלות בסיבה, אין המשמעות כי לעולם אין מקום לטיפול בחמצן. ייתכן כי מאחר ומדגם המחקר כלל מטופלי-חוץ בלבד, לא נכללו חולים הנוטים למות, וייתכן כי טיפול בחמצן יהיה יעיל יותר בקבוצה זו.
עם זאת, ממצאי המחקר מעלים את האפשרות כי ייתכן ורופאים מזיקים באופן מסוים למטופליהם, ומבזבזים כסף לשווא.
חשוב להבין מהו הגורם לקוצר הנשימה של החולה. לדוגמא, בעוד שטיפול בחמצן צפוי לסייע לחולים היפוקסמיים, בחולים עם קוצר נשימה משנית לתפליט פלאורלי תתכן תועלת בניקור, ובחולים אנמיים צפויה תועלת למתן עירוי דם.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!