טיפול נמרץ

מתן basiliximab יחד עם tacrolimus מפחית את הדחיה ומעלה את ההישרדות במושתלי כבד (Transplantation)

מחקר פרוספקטיבי שפורסם לאחרונה מוצא כי מתן basiliximab במסגרת מתן טיפול מדכא חיסון המבוסס על tacrolimus יעיל בהפחתת שכיחות הדחיה התאית האקוטית (ACR) ובשיפור שיעור ההשרדות ללא ACR לאחר השתלת כבד אורטוטופית (OLTx), מבלי להגדיל את שכיחות תופעות הלוואי או הזיהומים.

החוקרים כותבכים כי אינדוקציה באמצעות נוגדנים מונו-קלונלים למניעת ACR מאפשר הימנעות מתופעות לוואי רבות הקשורות במתן נוגדנים פולי-קלונלים. הם מסבירים כי basiliximab , נוגדן מונו-קלונלי כימרי המכוון נגד שרשרת אלפא של  interleukin 2 receptor, CD25, נבדק באופן נרחב כטיפול אינדוקטיבי במושתלי כליה, בעיקר במסגרת טיפול המבוסס על cyclosporine.

בכדי לבדוק את יעילות ובטיחות מתן basiliximab, ניתחו החוקרים 50 מקרי OLTx עוקבים (47 תרומות מגופות, 3 תרומות מתורמים חיים, גיל ממוצע 49.78 שנים, 35 מהתורמים היו גברים). 21 מהחולים סבלו משחמת הקשורה לזיהום בוירוס צהבת C.

מנה של 20 מ”ג basiliximab יתנה לכל החולים בפרפוזיה הכבדית וביום הרביעי לאחר ההשתלה, ולאחריה ניתן tacrolimus במינון של 0.15 מ”ג לק”ג משקל גוף ליום במסגרת טיפול מסוג tapered ב-methylprednisolone.

שיעור השרידות האקטוארי של החולים כעבור שנים עמד על 88%, עם שיעור שרידות של 75% של השתל. אובדן השתל התרחש בתשעה חולים (18%), ולאחר מכן בוצעה השתלה נוספת. 4 מקרי מוות התרחשו בשל כשלון מאוחר בקליטת השתל. שני מקרי מוות נגרמו בשל ספסיס שהופיעה ב-12 מהחולים (24%).

במהלך תקופת המעקב (257.37 ± 799.89 ימים), לא הופיעו אפיזודות ACR ב-44 מהחולים (88%), אפיזודה אחת התרחשה ב-5 מהחולים (10%), ובחולה אחד (2%) התרחזו 3 אפיזודות. שיעור ה-ACR הממוצע היה 0.21 ± 0.15 אפיזודות לחודש. ההסתברות להעדר דחיה היתה 75% בתוך 3 חודשים.  

לדברי החוקרים, שיעור ה-ACR של 12% במהלך 3 שנים מראה עדיפות על שיעור הדחיה של 38% במהלך שנה אחת שדווח לאחרונה במחקר אחר, כמו גם על שיעור שחיה של 42.5% במהלך שנה אחת שדווח במחקר נוסף. הם מציינים כי ההבדל אפילו יותר דרמטי כשהתוצאות משוות למחקר שבו התקבלו שיעורי דחיה של68% ושל 40.5% במהלך שנה אחת במתן סטרואידים ו-tacrolimus בארצות הברית ובארופה.

ב-9 (42%) מהחולים שנמצאו חיוביים לזיהום HCV הופיעה הישנות של הזיהום במהלך תקופת מעקב בת 3 שנים. החוקרים מסבירים כי תוצאה זו עדיפה על תוצאות שהתקבלו במחקר אחר וכי תוספת ה-basiliximab לטיפול מדכא החיסון הבסיסי במחקר זה לא העלה את שיעור הישנות זיהומי ה-HCV. הם מציינים כי ממצא זה רלונטי שכן בחולים זבהם מתרחשת הישנות של הזיהום נצפית שכיחות מוגברת של זיהומים מאוחרים, בעיקר כתוצאה מפתוגנזה הקשורה בדיכוי החיסון התאי.

basiliximab נסבל היטב ולא הופיעו תופעות לוואי הקשורות לאינפוזיה בקרב החולים. לא התרחשו זיהומי cytomegalovirus  או הפרעות לימפו-פרוליפרטיביות לאחר ההשתלה.

החוקרים כותבים כי מודגם ש-basiliximab יעיל בהפחתת מספר אפיזודות ה-ACR ובהגדלת הסבירות להעדר דחיה לאחר OLTx, דבר שעשוי להוביל לתוצאות משופרות בטווח הארוך. הם מוסיפים כי השימוש ב-basiliximab נמצא בטוח ולא העלה את פרופיל תופעות הלוואי או את שיעור הזיהומים.

הם מציינים כי דרוש מחקר נוסף וכי בהתבסס על הממצאים הם מאמינים כי ראוי לבחון מתן טיפול מדכא חיסון ללא סטרואידים המבוסס על tacrolimus ו-basiliximab במושתלי כבד מבוגרים, יחד עם מתן תשומת לב מיוחדת להישנות זיהומי HCV בתת-קבוצה זו של חולים.

Transplantation. 2004;78(6):886-891

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה