מתוצאות מחקר חדש שפורסם ב-Gastroenterology עולה כי סיווג החולים עם שחמת הכבד בהתאם לסיבה לאי-ספיקה כלייתית מסייעת בהערכת הפרוגנוזה של החולים ועשויה לסייע בהחלטה בנוגע להשתלת כבד.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הערך הפרוגנוסטי של הגורמים השונים לאי-ספיקת כליות בחולי שחמת אינו מוכח היטב. במחקר הנוכחי הם בחנו את הערך המנבא של הגורם לאי-ספיקת כליות בחולי שחמת הכבד.
מדגם המחקר כלל 562 חולים עם שחמת הכבד ואי-ספיקת כליות (כפי שהוגדר בנוכחות קריאטינין בדם של מעל 1.5 מ”ג לד”ל בשתי בדיקות עוקבות בתוך 48 שעות), שאושפזו במהלך תקופה של שש שנים במרכז יחיד. הסיבה לאי-ספיקת כליות סווגה לארבע קבוצות: אי-ספיקת כליות על-רקע זיהום חיידקי, אי-ספיקת כליות על-רקע חסר נפח, תסמונת HRS (Hepatorenal Syndrome) ונפרופתיה פרנכימטית. יעד הסיום העיקרי היה שיעורי ההישרדות לאחר שלושה חודשים.
462 חולים (82.4%) אובחנו עם אי-ספיקת כליות שניתן לסווג לאחת מארבע הקבוצות. הגורם הנפוץ ביותר היה אי-ספיקה כלייתית על-רקע זיהומים (213 מקרים, 46%), ולאחריה אי-ספיקת כליות על-רקע חסר נפח (149 חולים, 32%), HRS (60 חולים, 13%) ונפרופתיה פרנכימטית (41 חולים, 9%). ליתר החולים היו סיבות משולבות או גורמים אחרים. הפרוגנוזה הייתה שונה משמעותית בהתאם לגורם לאי-ספיקת כליות, סיכויי ההישרדות לאחר 73 חודשים בחולים עם נפרופתיה פרנכימטית עמדו על 73%, בעוד שבאלו עם אי-ספיקת כליות על-רקע היפוולמיה שיעורים אלו עמדו על 46%. בחולים עם אי-ספיקת כליות על-רקע זיהומים שיעורי ההישרדות עמדו על 31% ובאלו עם HRS עמדו על 15% (p<0.0005).
מניתוח רב-משתנים, תוך תקנון לערפלנים אפשריים, עולה כי הסיבה לאי-ספיקת כליות קשורה באופן בלתי תלוי לפרוגנוזה של החולים, כמו גם מדד MELD, רמות נתרן בדם ואנצפלופתיה כבדית בעת האבחנה של אי-ספיקת כליות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מממצאי המחקר עולה כי סיווג החולים עם שחמת הכבד בהתאם לסיבה לאי-ספיקה כלייתית עשוי לסייע בהערכת הפרוגנוזה של החולים ובהחלטה בנוגע להשתלת כבד.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!