מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ינואר של ירחון New England Journal of Medicine עולה כי הוספת נוגדנים מונוקלונאליים ממקור אנושי לטיפול האנטיביוטי מוריד משמעותית את ההישנויות של זיהום Clostridium Difficile, זיהום עם היארעות הולכת וגוברת בארצות הברית, קנדה ואירופה.

החוקרים מסבירים כי עלה בידם לפתח נוגדן מונוקלונאלי ממקור אנושי לחלוטין המכוון כנגד C. Difficile toxin A (CDA1) ונוגדן נוסף המכוון כנגד toxin B (CDB1). לדבריהם, נצפתה יעילות משמעותית לטיפול משולב בנוגדנים אלו במודל של זיהום בחיידק זה באוגרים,וכן נרשמה בטיחות בשימוש בו במחקר שלב I במתנדבים בריאים.

המטרה של מחקר מבוקר זה, אשר בוצע בהקצאה אקראית, באופן כפול סמיות ותוך השוואה לתרופת דמה, הייתה לבחון את היכולת של נוגדני CDA1 ו-CDB1 למנוע הישנות של C. Difficile, לבדוק את בטיחותם של הנוגדנים ואת משך וחומרת האירוע הזיהומי הראשון, וכן לקבוע את השפעת הזיהום על משך האשפוז.

החוקרים בחרו 200 חולים מ-30 מרכזים בארצות הברית וקנדה, אשר כולם סבלו משלשולים (שלוש יציאות נוזליות ליום ומעלה למשך יומיים עוקבים לפחות, או למעלה משש יציאות ביום אחד) והראו תוצאות חיוביות ל-C. Difficile במהלך השבועיים שקדמו להכללתם במחקר. החוקרים מציינים כי האפידמיה של איזולטים של מזהם זה זוהתה כסוג BI באמצעות Restriction Endonuclease Analysis, ו-027 באמצעות Ribotyping (BI/NAP1/027) עם השימוש ב-PCR.

החוקרים מציינים כי מנה תוך-ורידית בודדת של האנטיביוטיקה המשולבת בנוגדנים (10 מ”ג לק”ג משקל הגוף) ניתנה ל-101 משתתפים, בעוד 99 קיבלו תרופת דמה. את התוצאות מדדו החוקרים באמצעות תוכנת JMP גרסה 7.0 ו-StatXact והושוו כעבור 84 ימים.

עבור כל החולים, ההישנות של C. Difficile עמדה על 7% בקרב אלו שטופלו בנוגדנים לעומת 25% בקרב אלו שטופלו בתרופת הדמה (95% CI = 7-29; p < 0.001). בקרב אלו עם הזן האפידמי (BI/NAP1/027), עמד שיעור ההישנות על 8% עבור קבוצת הטיפול ו-32% עבור קבוצת תרופת הדמה (p = 0.06). מבין החולים אשר עברו זיהום אחד או יותר ב-C. Difficile בעברם, עמדו שיעורים אלו על 7% באלו שקיבלו את הטיפול ועל 38% בקרב אלו שקיבלו תרופת דמה (p = 0.006).

החוקרים מוסיפים כי משך האשפוז בבית החולים לא נבדל משמעותית בין הקבוצות (9.5 ימים עבור קבוצת הנוגדנים ו-9.4 ימים עבור קבוצת תרופת הדמה). באשר לבטיחות הטיפול, 18 חולים אשר קיבלו נוגדנים דיווחו על תופעת לוואי רצינית אחת לפחות (לרבות פרפור פרוזדורים, דום לבבי-נשימתי ושוק או אלח דם) בהשוואה ל-28 חולים בקבוצת תרופת הדמה (p = 0.09).

לדברי החוקרים, תוצאותיהם עומדות בקנה אחד עם אלו של מחקרים קודמים אשר הראו קורלציה בין רמות נוגדני האנטי-טוקסין בסרום ובין הגנה מפני זיהומים ב-C. Difficile. הם טוענים כי על אף שראיות רסצנטיות במודל אוגרים של המחלה העידו כי toxin B הינו חיוני עבור הוירולנטיות בעוד ש-toxin a עשוי שלא להיות כזה, הרי הטיפול במחלה בבני אדם עשוי להפיק תועלת מקיומם של נוגדנים בעלי אפיניות גבוהה כנגד שני הטוקסינים גם יחד.

במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר מתייחס לפרסום הדברים, טוענת מומחית בתחום כי תוצאות המחקר הנוכחי הינן מרשימות, ומציינת כי החוקרים לא תיעדו את חלק מהסמנים השכיחים לחומרת המחלה, לרבות ספירות הלויקוציטים בסרום, רמות הקריאטינין והצורך באשפוז ביחידה לטיפול נמרץ.

לדברי המומחית, היעדר ה-Efficacy של נוגדנים מונוקלונאליים בהחלשת חומרת האירועים הראשוניים עשוי להיות קשור לעצם ההגדרה של זיהום חמור בו עשו החוקרים שימוש במחקרם זה. לפי הגדרה זו, היה זיהום חמור כזה שבו הופיעו לכל הפחות חמש יציאות נוזליות למשך יומיים עוקבים לפחות.

החוקרים לא הזכירו מגבלות כלשהן למחקרם, אולם הכירו בצורך לעריכת מחקרים גדולים יותר לשם אישור ממצאיהם אלו. הם מוסיפים כי לעובדה כי הטיפול המשולב של אנטיביוטיקה ונוגדנים ניתן במנה בודדת עשויות להיות השלכות עתידיות עבור חולים מסוימים. יתרה מכך, הם מציינים כי מתן מנה תוך-ורידית אחת של נוגדנים עשויה להיות מועילה, וזאת בתלות ביכולתו של המטופל ליטול תרופות באופן פומי. 

N Engl J Med. 2010;362:197-205

לידיעה במדסקייפ