אפילפסיה קשורה לירידה באיכות חיים ועלייה במוגבלויות
מבוגרים עם אפילפסיה דיווחו על ירידה באיכות חיים הקשורה לבריאות (HRQOL) ושכיחות גבוהה של מוגבלויות בהשוואה לחולים ללא אפילפסיה.
המחקר הראה כי במבוגרים עם אפילפסיה (שכיחות 2.2%) יש עלייה בימים עם הרגשה פיזית ונפשית לא טובה והגבלת פעילות בהשוואה לנבדקים בריאים.
לאלו עם אפילפסיה פעילה (1.1%) היו פי 2 ימים כאלו לעומת אלו עם אפילפסיה לא פעילה; בערך חצי מאלו עם אפילפסיה פעילה חוו התקף אחד או יותר במהלך 3 חודשים.
בנוסף, 47.7% מהמבוגרים עם אפילפסיה ו-63.5% מאלו עם מחלה פעילה דיווחו על נכות מסויימת בהשוואה ל-17.9% מהנבדקים ללא אפילפסיה. אלו עם מחלה פעילה שחוו התקף אחד לפחות בשלושה חודשים היו בסבירות גבוהה יותר למוגבלות בהשוואה לאלו שלא חוו התקף או עם מחלה לא פעילה.
ה-CDC ממליץ כי המטפלים יסרקו חולי אפילפסיה לבעיות קוגנטיביות, רגשיות ופיזיות העלולות להשפיע באופן שלילי על HRQOL. חולים עם מחלה פעילה צריכים לקבל טיפול שיפחית סיכון לתוצאות פיזיות ופסיכוסוציאליות שליליות והתקפים.
ירידה באחוזי זיהום דרקונקוליאזיס (נתונים אלו הם לגבי חו”ל בלבד)
דרקונקוליאזיס (מחלת תולעת גינאה) היא זיהום פרזיטי הנגרם בשל שתיית מים מזוהמים בצורה הלא בוגרת של פרזיט Dracunculus medinensis. התולעים גדלות עד 1 מטר ויוצאות לאחר שנה דרך פצעים בעור לרוב בגפיים התחתונות ומפתחות לעיתים קרובות הדבקה בקטריאלית שניונית.
למרות שלא קיים טיפול או חיסון יעיל למחלה, ניתו למנוע אותה באמצעות סינון מי השתיה וטיהורם; וחינוך אנשים שנדבקו להימנע מכניסת למים בזמן המחלה.
קווים מנחים נכתבו ב-1986 במטרה לחסל את הפרזיט בזמן שהשכיחות היתה 3.5 מיליון מקרים ב-20 מדינות, עם 120 מיליון אנשים נוספים בסיכון.
מינואר 2005, 8,191 מקרים דווחו מ-9 מדינות, עם לפחות 150 מיליון אנשים בסיכון.
עם היחס הגדול ביותר של מקרים (95%) בגאנה וסודן, האחוזים בשתי המדינות הופחתו משמעותית בהשוואה לשנה הקודמת.
ה-CDC ציין כי למרות ירידה נוספת במקרים מאז 1996, הצלחת הקמפיין העולמי לחיסון הפרזיט ידרוש התחייבות בינלאומית וכן ברמה הארצית ומקומית.
רוב התרגילים בבית חולים לתגובה לפיצוץ או הצתה נכשלים
למרות שבערך 75% מתכניות החירום בבתי חולים כוללות פיצוץ או הצתה, רק 20 % מבתי החולים עורכים תרגילים להכנה לאירועים כאלו, על פי אנליזה מ-2003.
התוצאות הראו גם כי בתי חולים באזורים עירוניים היו בסבירות גבוהה לעריכת תרגולים אלו לעומת אזורים לא עירוניים.
MMWR. 2005;54;1073-1096
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!