על-פי שני דיווחים שפורסמו לאחרונה, דלקת מעי גס (קוליטיס) בשל זיהום Clostridium difficile איננה מגיבה לטיפול באמצעות metronidazole במידה טובה כמו בעבר. מתן metronidazole הוא טיפול הבחירה בקוליטיס בשל זיהום C. difficile. החוקרים מציינים כי הוא נמצא יעיל ופחות יקר ממתן vancomycin ומאפשר המנעות מהופעת עמידות ל-vancomycin. אולם, מחקרים עכשוויים מצביעים על ירידה בשיעורי התגובה ל-metronidazole.
בכדי לחקור את הנושא ביצעו החוקרים מחקר פרוספקטיבי תצפיתי בקרב חולים במרכז רפואי ביוסטון בין השנים 2003-2004. במחקר נכללו 207 חולים שטופלו באמצעות metronidazole במינון של 1.5 גרם ליום לפחות בשל קוליטיס שנגרם כתוצאה מזיהום C. difficile במהלך 7 ימים לפחות.
103 חולים (50%) נרפאו במתן הטיפול הראשוני ולא הופיעה בהם הישנות. 58 (28%) מהחולים הגיבו לטיפול בתחילה עם נסיגה מלאה של המחלה, אך הופיעה בהם הישנות בתוך 90 ימים לאחר השלמת הטיפול.
ב-46 (22%) חולים נמצאה עמידות ונדרש בהם מתן טיפול במהלך 10 ימים ומעלה, ונסיגה מלאה לאחר שבועיים של טיפול ומעלה הופיעה ב-15 מתוך 30 חולים. 16 חולים עברו לטיפול vancomycin ו-5 מהם הגיבו אליו.
החוקרים מסכמים כי ברור שיש לבחון צורות טיפול אחרות הכוללות מתן תרופות אחרות, כמו nitazoxanide או tinidazole; מתן רכיבים פרוביוטיים, כמו Saccharomyces boulardii או Lactobacillus species; מתן טיפולים אימונו-תרפיים כמו שימוש בנוגדנים מונו-קלונליים או בטוקסין C. difficile מנוטרל; ומתן טיפול אימונו-פרופילקטי באמצעות חיסונים.
במחקר השני, מצביעים החוקרים על עליה בשכיחותם ובחומרתם של השלשולים הקשורים בזיהומי C. difficile (ה-CDAD) שנרכשו בבית החולים. הם סקרו את רישומים רפואיים שנכתבו בין השנים 1991-2004 בכדי לעקוב אחר שכיחות המקרים בהם נכשל הטיפול והופיעה הישנות של CDAD לאחר הטיפול.
845 מתוך 2042 החולים שסבלו מ-CDAD טופלו באמצעות metronidazole בלבד, וב-243 מהם הופיעה השנות אחת לפחות. בין 1991-2002, עמדה ההסתברות להישנות בתוך 60 ימים על ערך ממוצע של 20.8%. השיעור עלה לערך של 47.2% עבור מקרים שאובחנו בין 2003-2004 (p < 0.001).
אנליזה רבת-משתנים מעידה כי הישנות קשורה לאבחנה בין השנים 2003-2004, לגיל של 65 שנים ומעלה, ולרכישת הזיהום בבית החולים.
בקרב 112 החולים שטופלו באמצעות vancomycin בלבד, עמד ערך ההסתברות להישנות במהלך 60 ימים לאחר הטיפול על 23.2% בקרב אלו שאובחנו בין השנים 1991-2002, לעומת ערך של 38.5%בקרב אלו שאובחנו בין השנים 2003-2004. החוקרים מציינים כי ההבדל בין שתי התקופות לא נמצא מובהק סטטיסטית, כנראה בשל גודל המדגם הקטן.
שיעורי ההישנות בקרב מטופלים שטופלו באמצעות metronidazole ואז עברו לקבלת vancomycin עמדו על ערכים של 31.2% בתקופה שבין השנים 1991-2002 ושל 39.4% בתקופה שבין השנים 2003-2004, גם הבדל זה לא נמצא מובהק סטטיסטית.
החוקרים מציעים כי יש לטפל בחולים קשישים באופן אגרסיבי יותר מתוך תקווה להפחית את המורבידיות, התמותה והעלויות הכרוכות בהישנויות המחלה. בנוסף הם מדגישים את הצורך לנטר באופן טוב יותר את מקרי הזיהום, שרכישתו שכיחה בבתי החולים, ולבצע מעקב אחר שכיחות מקרי כשלון הטיפול ושיעורי ההשנות באזורים אחרים.
במאמר מערכת מצורף, מצוין כי על שני המחקרים “להדליק נורה אדומה” בנוגע לבחירת החולים המקבלים טיפול באמצעות metronidazole ולהגברת העירנות במהלך מתן הטיפול. עוד נכתב כי השימוש בתרופות חדשות נבדק כיום וכי במידה והם ימצאו מתאימות תגדל, לראשונה מזה 25 שנים, כמות האפשרויות התרופתיות הזמינות לטיפול ב-CDAD.
Clin Infect Dis 2005;40:1586-1600.
<!–
–>
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!