בתי החולים נמצאים כידוע תחת לחץ הן מכוון מטופלים והן מכוון מבטחי בריאות להפחית את שיעור הטעויות במתן תרופות ואירעות של תופעות לוואי חריגות. מס’ קטן, אך עולה בהדרגה, של מוסדות ובתי חולים רכשו מערכות ממוחשבת הנקראות computerized physician order entry (CPOE) .

מערכות אלה זוקפות לזכותן פוטנציאל ירידה של 81% בטעויות במתן תרופות שכן הן “מרימות דגלים אדומים” כאשר הן מזהות אינטרקציות בין תרופתיות מסוכנות בעת שהמשתמש מנסה להזמין תרופה הנמצאת באינטרקציה עם תרופות אחרות שמקבל החולה. בנוסף, פוטנציאל ההפחתה בטעויות טמון גם בטעויות הנגרמות מכתב לא קריא וברור במרשמים, וטעויות במתן תרופות עם שמות דומים.

אבל…מחקר המתפרסם כעת ב-JAMA מצא ששימוש נרחב ב-CPOE הגדילה למעשה את הסיכון לטעויות במתן תרופות, חלק מהן בתדירות מטרידה.

דוגמאות לסיכונים שהמערכת גרמה בבית חולים אוניברסיטאי בפילדפלפיה ,של 750 מיטות, כוללות הצגה חלקית בלבד של כל התרופות שנוטל המטופל, של הנחיות ואזהרות למינונים לא נכונים, ופורמט לא גמיש שיוצר הזמנות שגויות של תרופות. בחלק מהמקרים, שגיאות שנמצאו במחקר דווחו מידי שבוע או בתכיפות גדולה יותר.

“CPOE הוא רעיון נפלא ובעל פוטנציאל עצום, אך נראה שהמשתמשים לא דרשו ממנה מספיק”  מסביר המחבר הראשי, ד”ר רוס קופל.

“בתי חולים אשר רכשו את מתכוונים לרכוש מערכת CPOE צריכים להיות בטוחים שהמערכת שהם מתקינים ומתחזקים תהיה מותאמת לצרכי הרופאים ולא להיפך” מציע ד”ר קופל. 

כדי לבחון אם למערכת COPE (מתוצרת חברת אקליפסיס) יש תפקיד בעליית הסיכון לטעויות רפואיות, החוקרים בחנו באופן כמותי ואיכותי התנהגות של קלינאים בבית החולים האוניברסטיאי. החוקרים קיימו ראיונות עם 261 אנשי צוות, המהווים 88% ממשתמשי המערכת. חלק מהראיונות היו בקבוצות וחלק “אחד על אחד”. כמו כן החוקרים עקבו והתבוננו בצוות הרפואי בעת שעשה שימוש במערכת למשך תקופה של 4 חודשים.

סוג הבעיות שנמצא נבע מ-2 מקורות: 1) טעויות במידע שנגרמו ע”י קבצים מפוצלים שכללו מידע קליני, וכשלון לבצע אינטגרציה בין המחשבים השונים של בית החולים ומערכות המידע. 2) הדגם השני של טעויות נבע מטעויות תקשורת בין אדם למחשב שנגרמו כיוון שמערכת ה-CPOE לא הייתה מותאמת למהלך העבודה הרגיל של הקלינאי והארגון.

כ-55% מחברי הצוות דיווחו על קושי בזיהוי המטופל שעבורו הם היו אמורים להזמין את התרופה מכיוון שהתצוגה המפוצלת של מערכת ה-CPOE לא אפשרה להם לזהות את שם החולה בוודאות ובקלות, דבר שהרופאים כינו “תכנות מטופש”.  ד”ר קופל מוסיף : “היו מקרים שבהם רציתי לקרוא לבני בן ה-12 ולבקש ממנו שיתקן את התכנית…”

הנה רשימת סוגי הטעויות שנגרמו מעצם השימוש במערכת ה-CPOE :

• הפסקת טיפול תרופתי גרמה לכפילויות ולא נקלטה תמיד כביטול הזמנה קודמת


•  תרופות שהוזמנו מכיוון שהחולה היה אמור לבצע פרוצדורה מסויימת שבוטלה לבסוף לא בוטלו אוטומטית ע”י המערכת


•  ההנחיות לתת תרופות על בסיס קבוע או רק כשיש צורך לא נקלטות באופן תקין לצוות המטפל


• אנטיביוטיקות שצריכות להיות מאושרות גם ע”י מומחים למחלות זיהומיות “נתקעות” במערכת המידע הלא משולבת מספיק בין המחלקות


• דרישת המערכת להגדיר חומרים מדללים להכנות אנטיביוטיות גורמת לעיתים בין התנגשות ואינטרקציות בין החומרים המדללים לאנטיביוטיקות


• אלרגיות – במקרים רבים אזהרות לאפשרות של אלרגיה של החולים לא נקלטה בזמו הזמנת התרופות לחולה


• חוסר מידע ללגבי תרופות שניתנו במערכות אחרות לאותם חולים


• במסגרת טעויות אדם-מכונה נכללו: בחירה שגוייה של חולים עם שמות דומים, בחירת שם תרופה שגוייה, שימוש באותו מסוף שבו השתמש רופא אחר ללא יציאה מסודרת גרם לתקלות וערבוב בין מטופלים שונים, עיכוב בהזמנת תרופות לאחר ניתוח בגלל נוהל ממוחשב המבטל את כל התרופות הקודמות, וכן חוסר אפשרות לעבוד במערכת בזמן עבודות תחזוקה או תקלות טכניות אחרות.

בעוד שחלק מבעיות המידע והמימשק הנובעים מתוך מערכת ה-COPE הן מסובכות ביותר, בעיות אחרות הינן פשוטות וקלות מאוד לתיקון באמצעות תיקונים קלים בתוכנה, כותב ד”ר קופל. הבעייה היא שכולם נמצאים בלחץ של זמן והמערכות משולבות במערכות אחרות, כך שבתי חולים צריכים למצוא פתרונות לשיטת העבודה של הצוות, ולא להכריח את הצוות לשנות את הרגלי העבודה בגלל המערכת.

המאמר ממליץ לבצע את הצעדים הבאים במוסדות: לבחון את הטכנולוגיה הנמצאת בשימוש מכיוון שבעיות הנמצאות בתכיפות גבוהה לעיתים אינן מדווחות, והנטייה הידועה של קלינאים לנסות ולפתור בעיות בעצמן מבלי לדווח למערכת. החוקרים ממליצים בהמשך לכך לתקן שגיאות בטכנולוגיות כאשר נראה שהן פוגעות בפריון. וכן, להתמיד בדיווח על שגיאות כדי להתגבר על המחסומים שנגרמו ע”י דיווחים לא חלקיים.

במאמר המערכת מזהירים ד”ר וירס וד”ר ברג מפני הסכנה של אימוץ טכנולוגיית מערכת מידע ללא הבנה מוקדמת על השפעתה ברמת האירגון.

טכנולוגיית מידע בפני עצמה אינן יכולות להשיג מאומה, וכאשר דפוס השימוש בה אינו מותאם למשתמשים ולסביבת העבודה כדי ליצור איכות טיפול גבוהה, ההתערבות הטכנולוגית לא תהיה פרודוקטיבית. כל אימוץ של טכנולוגית מערכות מידע מחייב קודם כל שינוי ארגוני מתאים. דבר זה נכון, כך כותבים העורכים, גם לרמת הארגון הבודד וגם ברמה הלאומית. מערכת מידע ללא לוגיקה בהירה על אופן ההשתלבות של ארגון נותן שירותי הבריאות צפוייה להכשל.

לדיווח ב-Medscape

JAMA. 2005;293:1197-1203, 1261-1263

הערת המערכת:  בימים אלה מתקיים פרוייקט שבו המידע התרופתי המלא כפי שמופיע במאגר התרופות שלנו יתממשק למערכות רישום וניפוק תרופות במס’ מערכות. החלה בכך כבר הסתדרות הרוקחים בישראל שכעת מטמיעה את המימשק הזה באמצעות אפליקציה שהתווספה לתוכנת פארמהסופט המשמשת בתי מרקחת פרטיים רבים. בעזרת המימשק מסוגל הרוקח בהקלקה אחת, תוך כדי שהוא נמצא במסך העבודה הרגיל שלו שבו הוא מנפק תרופה, לעיין בכל המידע התרופתי הקיים על התרופה.

באופן דומה בכוונת קופ”ח מאוחדת לבצע מימשק זה במסך שבו הרופא מבצע רישום של תרופה, כך שבהקלקה אחת יוכל לקבל את כל המידע התרופתי על התרופה אותה הוא עומד לרשום. קופות נוספות וגופים נוספים שוקלים לשלב גם הם את המימשק הזה המבטיח זמינות מידע בזמן אמת.

יש לציין שבשונה ל-CPOE  שתואר במאמר זה, המימשק המתוכנן אמור לתת בשלב ראשון רק מידע זמין בזמן אמת. המימשק אינו מתערב בשלב זה עם אזהרות לגבי בחירת התרופה בהתייחס לתרופות האחרות שהמטופל הספציפי נוטל, או התוויות נגד המופיעות בתיק החולה. זה אמור להיות השלב הבא של הפרוייקט, אך דווקא לאור המתואר במחקר זה, נראה שגישה הדרגתית שבה בשלב ראשון הרופאים והרוקחים לומדים לעשות שימוש במידע זמין בזמן אמת, ומכירים את מערכת המידע ואת מגבלותיה, ורק בשלבים מתקדמים יותר מאפשרים למערכת ל”התערב” ולהגביל רישומים וכד’ – היא גישה עם סיכויי הצלחה גדולים יותר, ועם פוטנציאל גדול יותר להפחתת אפקטיבית של טעויות רישום וניפוק תרופות.