עד סוף שנת 2003, יותר מ-40 מיליון אנשים ברחבי העולם נדבקו בנגיף ה-HIV, לרבים מהם, תסמיני מחלת ה-AIDS. מתוך 6 מיליון הלוקים במחלה מתקדמת, המצדיקה טיפול תרופתי, רק 8% מקבלים טיפול תרופתי. אירגון הבריאות העולמי, הציב מטרה בתוכניתו הנקראת: “לטפל ב-3 מיליון עד שנת 2005”, להגדיל את נגישות הטיפול. עפ”י תוכנית זו, הלוקים במחלה מתקדמת יטופלו בתרופות אנטי-רטרו-ויראליות (Anti Retro Viral), ואילו הנשאים והלוקים במחלה בשלביה הראשונים, ימצאו במסגרת מעקב מאורגנת.

תוספות מיקרו-נוטריינטים (Micro nutrients), הוצעו כטיפול המשפיע על מערכת החיסון, אשר יכולים להשפיע על מהלך המחלה. אם אכן טיפול זה יוכח כמועיל, אזי הוא ידחה את תחילת הטיפול בתרופות, ויחסוך את עלות הטיפול המיותר, כמו גם יועיל במניעת תופעות לוואי לטיפול. לשם בדיקת השערה זאת, בוצע מחקר זה, אשר בדק את תוספת ויטאמין A לבדו מול טיפול בתוספת מולטיויטאמין הכולל ויטאמין B קומפלכס (Complex), ויטאמין C וויטאמין E, או שילוב של ויטאמין A עם נוסחת המולטי ויטאמין. המחקר בדק כיצד טיפולים אלו, משפיעים על התקדמות המחלה, סיבוכיה, ספירת ה-CD Four (CD4), והמטען הויראלי בקרב נשים בטנזניה (Tanzania).

מעל 1000 נשים הרות , הוקצו אקראית לאחת מארבע קבוצות טיפול כמתואר, גילם הממוצע היה 24 שנים והמעקב הרפואי אחריהן נמשך 6-8 שנים. שיעור ההיענות לטיפול היה גבוה ועמד על כ-80% בכל הקבוצות.

כ-300 נשים מתוך ה-1000, כלומר, כ-30% נפטרו מסיבה הקשורה למחלת הAIDS, במהלך המחקר או שמחלתם התקדמה לדרגה רביעית. שיעור זה היה 25% והנמוך ביותר בקרב הקבוצה הנוטלת מולטיויטאמינים , ללא ויטאמין A, והיה הגבוה ביותר בקבוצה שנטלה פלציבו שם היה שיעור זה 31%.

הבדל זה היה מובהק סטטיסטית. תועלת הטיפול בויטאמין A בלבד, היתה שונה רק במעט מהטיפול בפלציבו ולמעשה לא נמצא הבדל סטטיסטי בין שני סוגי טיפול אלו.

התועלת בנטילת המולטי-ויטאמינים, היתה רבה ביותר בשנתיים הראשונות, אך נמשכה גם לאחר 4 שנות טיפול.

הטיפול במולטיויטאמינים הועיל גם במישורים אחרים, כמו בביטויים הפומיים והגאסטרו-אינטסטינאליים של ה-AIDS. וגם הביא לירידה בחולשה, בפריחה עורית ובזיהומי דרכי הנשימה העליונות. גם בביטויים אלו לא נמצאה תועלת לטיפול בויטאמין A.

ולבסוף, גם מעבדתית נמצא שיפור, גם המטען הויראלי וגם ספירת ה-CD4, ירדה בטיפול במולטיויטאמינים. בחלק מהמדדים שנבדקו, תוספת ויטאמין A למולטי ויטאמינים, אף הקטינה את התועלת מהטיפול.

התועלת שנצפתה במחקר זה במניעת תופעות גסטרואינטסטינליות, כמו פטרת, כיבים ירידה בתיאבון, או קשיים בבליעה, משפיעה גם על היכולת להמשיך לצרוך מזון ולהימנע מתת תזונה אשר תשפיע לרעה על התקדמות המחלה.

הירידה בספירה הויראלית והעליה בתאי ה-CD4, מעידה על השפעה על המערכת החיסונית התאית. קשר זה כבר הוכח לגבי ויטאמינים מקבוצת ה-B. אולם יתכן שתוספת המולטיויטאמינים משפיעה ישירות על שיכפול הנגיף. ויטאמינים C ו-E, הינם אנטי-אוקסידנטים חזקים, אשר בבדיקות In Vitro, מעכבים את שיכפול הנגיף.

השפעת הטיפול במולטיויטאמינים, על כמות הנגיף וספירת ה-CD4, היתה קטנה מתועלת הטיפול האנטי-רטרו-ויראלי המשולש, אולם היתה דומה ואף גבוהה במעט, מהתועלת שהודגמה במחקרים הראשונים, אשר בדקו טיפול בתרופה אנטי-רטרו-ויראלית אחת.

בסיכום, מזכירים המחברים, שמועד תחילת הטיפול האנטי-רטרו-ויראלי, עדיין שנוי במחלוקת.

ההמלצות האמריקאיות הנוכחיות, מנחות להתחיל טיפול בהופעת תסמיני מחלת ה-AIDS, או בהיעדר סימנים, כאשר ספירת ה-CD4, יורדת מתחת ל350 תאים למ”מ מעוקב, או כאשר מספר עותקי הRNA של הנגיף בפלסמה, עולה על 55,000 למ”ל.

ככל שהטיפול האנטי-רטרו-ויראלי יהפוך נפוץ יותר בארצות המתפתחות, ימצאו חולים רבים אשר לא עומדים בקריטריונים אלו להתחלת טיפול. תוצאות מחקר זה, מלמדות, שנטילת מולטיויטאמינים, דוחה את הופעת המחלה ואת סיבוכיה, וכך גם דוחה את תחילת הטיפול התרופתי לשלבים מתקדמים יותר של המחלה, מונעת את תופעות הלוואי של הטיפול ותקטין משמעותית את עלות הטיפול. מינון המולטיויטאמינים במחקר זה, היה גבוה מהמקובל, אך בגבולות הבטוח. המינון המדוייק, עדיין אינו ידוע.

המחברים ממליצים, שתוספת ויטאמינם במינון ששימש במחקר זה, ישקל בטיפול בחולי HIV, לפני שמתחילים בטיפול התרופתי.

למאמר

Randomized Trial of Multivitamin Supplements and HIV Disease Progression and Mortality   , Wfaie W. Fawzi et al. NEJM 2004;351:23-32