השתתפות של רופא בכיר בסבבי מחלקה לא הפחיתה את שיעור הטעויות הרפואיות מצד רופאים מתמחים בבית חולים אוניברסיטאי גדול, כך עולה מנתונים חדשים מבית החולים Massachusetts General Hospital, שפורסמו בכתב העת JAMA Internal Medicine. למעשה, מהנתונים עולה כי נוכחות רבה יותר של רופאים בכירים עשויה להשפיע לרעה על הדרכת המתמחים, מאחר והאחרונים חשו פחות ברי סמכות לקבל החלטות רפואיות באופן עצמאי.

החוקרים ערכו מחקר אקראי בן תשעה חודשים, שהתמקד במחלקה פנימית בבית חולים אוניברסיטאי גדול. המחקר נערך בין 30 בספטמבר, 2015 ועד 22 ביוני, 2016. הם בחרו בתקופת זמן זו במטרה להימנע מחודשי הקיץ, כאשר מתמחים חדשים מתחילים את ההתמחות.

החוקרים הקצו 22 רופאים בכירים לספק השגחה ישירה מוגברת אחר פעילות המתמחים במהלך ביקור החולים המאושפזים במחלקה, או לספק השגחה סטנדרטית במהלכה היו זמינים למתמחים ולקחו חלק בהצגות מקרים לצד המיטה של מאושפזים חדשים, אך לא לקחו חלק בביקורי החולים במחלקה. הרופאים הבכירים סיפקו השגחה מוגברת למשך 12 שבועות והשגחה סטנדרטית למשך 12 שבועות, בסדר אקראי.

שיעור הטעויות הרפואיות בכללותו, שהוגדר כתוצא העיקרי של המחקר, לא היה שונה משמעותית בין הקבוצות, עם שיעור של 107.6 מקרים ל-1,000 ימי-מטופל בקבוצת הביקורת, לעומת 91.1 ל-1,000 ימי-מטופל בקבוצת ההתערבות (ירידה יחסית של 15%).

בדומה, אירועים חריגים ניתנים למניעה (80 לעומת 70.9 אירועים ל-1,000 ימי-מטופל) ושיעור כמעט-טעות (27.6 לעומת 20.2 ל-1,000 ימי-מטופל) לא היו שונים משמעותית בין קבוצת הביקורת וקבוצת ההתערבות.

יתרה מזאת, התוצאות היו דומות בניתוח נתוני תת-קבוצה של חולים שאושפזו ושוחררו תחת טיפול בידי אותו רופא בכיר ובניתוח תת-קבוצה בה נערכה השוואה בין רופאים בכירים לפי שנות הניסיון.

כאשר החוקרים סיווגו חומרת נזק של אירועים חריגים על-בסיס קטגוריות National Coordinating Council Medication Error Reporting and Prevention (E-H), מרבית האירועים היו כרוכים בנזק מינורי בלבד, הן בקבוצת הביקורת והן בקבוצת ההתערבות (88.5% לעומת 88.6%).

לא תועדו הבדלים בין שתי קבוצות ההשגחה בתוצאי הסיום המשניים, כולל משך אשפוז, העברה ליחידת טיפול נמרץ, תמותה, או יעד השחרור.

הקבוצות היו דומות במונחי משך ביקור המחלקה (202 דקות בשתי הקבוצות), משך הצגת מקרים חדשים לצד מיטת המטופל (105 לעומת 106 דקות), משך הזמן הממוצע שמתמחים צעירים דיברו במהלך ביקורי המחלקה (57 לעומת 57 דקות) ומשך הזמן הממוצע שחולים ובני משפחתם דיברו במהלך הסבב (13 דקות בכל קבוצה).

עם זאת, סטאז’רים בקבוצת הביקורת דיברו לאורך פרק זמן ארוך יותר, בהשוואה לאלו בקבוצת ההתערבות (64 לעומת 55 דקות).

מספר בדיקות ההדמיה הממוצע שהזמינו סטאז’רים ומתמחים היה דומה בשתי הקבוצות, כמו גם מספר הייעוצים. החוקרים זיהו מגמה לא-מובהקת לפיה המתמחים בקבוצת ההתערבות הזמינו יותר בדיקות, בהשוואה לאלו בקבוצת הביקורת בין השעות 7:00 ועד 12:00 בצהריים (4.41 לעומת 5.35 הזמנות ליום-מטופל) ובין 12:01 ועד 17:00 (3.98 לעומת 5.13 הזמנות ליום-מטופל).

בתשאול מכוון, המתמחים והסטאז’רים ציינו כי חשו פחות יעילים, פחות עצמאיים ובעלי יכולת פחות טובה לקבל החלטות באופן עצמאי, כאשר הרופא הבכיר לקח חלק בביקור הרופאים. ללא נוכחות הרופא הבכיר, המתמחים חשו כי הם היו מנהלי הצוות וחל שיפור ברמת הנוחות שלהם לטפל באופן עצמאי בחולים.

JAMA Intern Med. Published online June 4, 2018

לידיעה במדסקייפ