מתוצאות מטה-אנליזה חדשה , שפורסמו במהלך חודש ספטמבר בכתב העת Psychotherapy and Psychosomatics, עולה כי טיפול בנוגדי-דיכאון מלווה בסיכון מוגבר לתמותה באוכלוסיה הכללית, אך לא באלו עם מחלה קרדיווסקולארית קיימת.
החוקרים בחנו את ההשפעות של נוגדי-דיכאון על תמותה מכל-סיבה ואירועים קרדיווסקולאריים באוכלוסיה הכללית ובמדגם חולים עם מחלות לב וכלי דם, במסגרת מטה-אנליזה שכללה 17 מחקרים רלבנטיים.
במדגמי אוכלוסיה כללית, הטיפול בנוגדי-דיכאון לווה בעליה של 33% בסיכון לתמותה מכל-סיבה ועליה של 14% בסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים חדשים. מנגד, בחולים עם מחלה קרדיווסקולארית קיימת, טיפול בנוגדי-דיכאון לווה בירידה לא-מובהקת בשיעורי התמותה מכל-סיבה ובשיעור אירועים קרדיווסקולאריים.
התכונות נוגדות הקרישה של נוגדי-דיכאון עשויות לעודד זרימת דם ללב כאשר כלי הדם חסומים או מוצרים, עם הפחתת הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים במדגמי חולים עם מחלות אלו.
ממצאי המחקר תומכים בהשערה לפיה נוגדי-דיכאון עלולים לגרום נזק לאוכלוסיה הכללית, אך פחות מזיקים בחולים עם מחלות לב וכלי דם, ייתכן בשל השפעות מדללי דם.
באשר לסיכון לתמותה, תרופות ממשפחת SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) לא היו שונים משמעותית מנוגדי-דיכאון טריציקליים. נוגדי דיכאון זוהו כגורם מתווך משמעותי של הסיכון רק מאחר והסיכון הקשור עם נוגדי-דיכאון מעבר ל-SSRI ו-SNRI היה גבוה יותר משמעותית, בהשוואה לנוגדי-דיכאון טריציקליים (יחס סיכון של 1.35).
החוקרים כותבים כי מאחר וכאחד מכל עשרה אמריקאים נוטל נוגדי-דיכאון, ממצאי המחקר מדגישים את הצורך הדחוף במחקרים נספים להערכת ההשפעות של נוגדי-דיכאון על תמותה.
Psychother Psychosom. Published online September 14, 2017
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!