מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Annals of Thoracic Surgery עולה כי אין יתרון פרמקוקינטי למתן מותאם-משקל ב-Enoxaparin (קלקסן), בהשוואה לטיפול במינון קבוע, למניעת תרומבואמבוליזם ורידי לאחר ניתוחי חזה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תרומבואמבוליזם ורידי הינו סיבוך חשוב בחולים לאחר ניתוחי חזה ולא ידוע מהו המינון האופטימאלי של Enoxaparin למניעת סיבוך זה. הם השלימו מחקר לפני/אחרי התערבות להערכת הפרופיל הפרמקוקינטי של טיפול ב-Enoxaparin במינון קבוע לעומת מינון מותאם משקל ואת ההשפעה על תרומבואמבוליזם ורידי ודימום לאחר 90 ימים.
חולים לאחר ניתוחי חזה לקחו חלק במחקר פרוספקטיבי לפני/אחרי התערבות, כאשר המדגם הראשון טופלו ב-Enoxaparin במינון יומי של 40 מ”ג והמדגם השני טופל ב-Enoxaparin במינון מותאם משקל (משקל נמוך מ-70 ק”ג: 30 מ”ג ביום; משקל 70-89.9 ק”ג: 40 מ”ג ביום; 90 ק”ג ומעלה: 50 מ”ג ביום). התוצא העיקרי של המחקר היה שיא רמות Anti-Factor Xa בדם בתגובה למתן הטיפול. תוצאים משניים כללו את שפל רמות Anti-Factor Xa, אירועי תרומבואמבוליזם ורידי תסמיני לאחר 90 ימים ואירוע דמם בעל חשיבות קלינית לאחר 90 ימים.
מדגם המחקר כלל 131 חולים, כולל 65 בקבוצת הטיפול במינון קבוע ו-66 בקבוצת טיפול מותאם-משקל. החוקרים מדווחים כי לא תועד סיכוי גבוה יותר להשגת השפעה נוגדת-קרישה הולמת (שיא רמות Anti-Factor Xa של 0.3 יחידות בינלאומיות ומעלה)עם טיפול מבוסס-משקל, בהשוואה ל-Enoxaparin במינון קבוע (44.3% לעומת 48.2%, בהתאמה, p=0.67). לא תועדה עדיפות לטיפול מותאם-משקל ב-Enoxaparin למניעת טיפול נוגד-קרישה מוגזם (שיא רמות Anti-Factor Xa של 0.5 יחידות בינלאומיות ומעלה), בהשוואה לטיפול במינון קבוע (3.3% לעומת 3.6%, p=1.00).
לא תועדו הבדלים בין הקבוצות בריכוזי שפל Anti-Factor Xa.
שיעור אירועי תרומבואמבוליזם ורידי תסמיניים לאחר 90 ימים ואירועי דמם בעל חשיבות קלינית היו נמוכים (0% ו-3.1%, בהתאמה) ולא היו שונים משמעותית בין הקבוצות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר אינם תומכים ביתרון פרמקוקינטי למתן Enoxaparin במינון מותאם-משקל, בהשוואה למתן טיפול במינון קבוע, בחולים לאחר ניתוחי חזה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!