ע”פ מחקר חדש מה-Ann Pharmacother מתן dabigatran (פרדקסה, בורינגר אינגלהיים) למטופלים עם פרפור פרוזדורים (AF) בתקופת ביצוע אבלציה קשור לפחות דימומים ותופעות לוואי לאחר האבלציה בהשוואה לוורפרין (קומדין) , אך נדרשים מינונים גדולים יותר של הפרין ומשך זמן ארוך יותר להגעה ליעד הקרישה.
ברקע למחקר מציינים החוקרים כי התרופות החדשות נוגדות הקרושה (NOACs) המשמשות למניעת שבץ במטופלים עם AF נמצאו כיעילות ובטוחות, אך מקומן בטיפול בתקופת ביצוע אבלציה טרם נקבע. בנוסף, אין כיום פרוצדורה תקנית מקובלת לניהול טיפול נוגד קרישה לפני , אחרי ובזמן ביצוע האבלציה.
מטרת המחקר הייתה להעריך את הסיכון לדימומים ואירועים תרומבוטיים, כמו גם אסטרטגיות של טיפול ב-NOACs בהשוואה לוורפרין כטיפול נוגד קרישה עבור אבלציה של AF .
המחקר היה מחקר עוקבה רטרוספקטיבי מנקדות ריאות של רשם של אבלציות AF במרכז אקדמי רפואי גדול.
החוקרים מדווחים כי בסה”כ נכללו 374 מקרים (173 של וורפרין, 123 של דביגטרן, 61 של ריברוקסבן ו-17 של אפיקסבן) באנליזה.
שיעור האירועים התרומבוטים/דימומים הכולל היה 14.2% (מהם 2.7% דימומים מג’וריים, 11.2% דימומים מינוריים, 0.5% שבץ תרומבוטי). השכיחות של דימומים מינוריים הייתה באופן מובהק גבוהה יותר עם וורפרין בהשוואה לדביגטרן: 15% לעומת 5.7% , P = 0.012.
המינון הממוצע של הפרין הנדרש בכדי להגיע ליעד זמן שיפעול הקרישה (ACT) היה 5,600 יחידות עבור וורפרין,, 12,900 יח’ עבור דביגטרן , 15,100 יח’ עבור ריברוקסבן ו-14,700 עבור אפיקסבן (כל הנתונים היו מובהקים עם P < 0.001) . משך הזמן הממוצע בדקות להגעה ליעד ה-ACT היה ארוך יותר באופן מובהק (P < 0.001) בהשוואה לוורפרין : 57 מול 28 דקות לדביגטרן, 63 דקות מול 28 בריברוקסבן , ו-72 דקות מול 28 לאפיקסבן.
החוקרים מסכמים כי בהשוואה לוורפרין, טיפול נוגד קרישה במהלך תקופת האבלציה עם דביגטרן הוביל לפחות דימומים מינוריים וסה”כ תופעות חריגות לאחר אבלציית AF. הטיפול נוגד הקרישה באמצעות NOACs דרש מינונים גדולים יותר של הפרין ונדרש זמן רב יותר לצורך הגעה ליעד ה-ADT בהשוואה לוורפרין.
Ann Pharmacother.2014 Dec 16. pii: 1060028014563950
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!