בעקבות שיתוף פעולה של מספר איגודים, כולל British Menopause Society, Royal College of Obstetricians and Gynecologists וה-Society for Endocrinology, פורסם נייר עמדה במטרה להנחות את אנשי הצוות הרפואי בטיפול בנשים החוות תסמיני מנופאוזה.

מטרת נייר העמדה היא לספק המלצות מבוססות-ראיות אודות הגישה הטובה ביותר לטיפול בנשים אלו, בהתאם להנחיות וההמלצות הארציות והבינלאומיות.

להלן עיקרי ההמלצות המופיעות בנייר העמדה:

• יש לייעץ לכלל הנשים אודות הדרכים הטובות ביותר להתנהל במהלך המעבר למנופאוזה והשנים לאחר מכן. מומלץ גישה פרטנית בהערכת נשים החוות תסמיני מנופאוזה, עם דגש על ייעוץ בנושאי אורחות חיים, שינויים תזונתיים וכן דיון אודות חשיבות התערבויות, כולל טיפול הורמונאלי חליפי.
• יש לייעץ לנשים להקפיד על אורח חיים בריא לשיפור תסמיני מנופאוזה. תזונה בריאה, הפסקת עישון, הפחתת צריכת אלכוהול ופעילות גופנית סדירה עשויות להקל על נשים אלו. הפחתת צריכת קפאין גם עשויה להביא לשיפור בתסמינים.
• טיפולי רפואה אלטרנטיבית, כולל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, עשויים לשפר גלי חום, הזעות לילה ותסמיני מנופאוזה אחרים וניתן לשקול זאת בנשים שאינן מעוניינות לקבל טיפול הורמונאלי חליפי ובנשים עם התוויות-נגד לטיפול זה.
• ההחלטה על טיפול הורמונאלי חליפי, מינון ומשך הטיפול תתקבל בכל מקרה לגופו לאחר דיון אודות הסיכון והתועלת בכל חולה. בדיונים יש לכלול גם התייחסות לשיקולי הפסקת הטיפול ההורמונאלי החליפי וכיצד לעשות זאת (הפחתה הדרגתית של טיפול הורמונאלי חליפי). אין לקבוע גיל סף או משך טיפול מסוים לטיפול הורמונאלי חליפי.
• טיפול הורמונאלי חליפי הוביל לשיפור תסמיני מנופאוזה ועדיין מהווה את הטיפול היעיל ביותר המלווה גם בשיפור משמעותי באיכות החיים של הנשים.
• טיפול הורמונאלי חליפי הוכח כטיפול חשוב למניעה וטיפול באוסטיאופורוזיס. ניתן לשקול טיפול הורמונאלי חליפי כאפשרות טיפול חליפי לביספוספנטים, בפרט בנשים צעירות יותר לאחר-מנופאוזה ועם תסמיני מנופאוזה, המצויות בסיכון מוגבר לשברים.
• טיפול הורמונאלי חליפי הינו קו-טיפול ראשון למניעה וטיפול באוסטיאופורוזיס בנשים עם אי-ספיקה שחלתית מוקדמת ומנופאוזה מוקדמת (גילאי 40-45 שנים).
• מסקירת Cochrane עולה כי התחלת טיפול הורמונאלי חליפי לפני גיל 60 שנים או בתוך 10 שנים ממנופאוזה עשויה להוביל להפחתת התקדמות טרשת עורקים, מחלת לב כלילית ועשויה להפחית את הסיכון לתמותה קרדיווסקולארית ותמותה מכל-סיבה.
• העדויות הזמינות כיום מציעות כי אסטרוגן לבדו מלווה בסיכון מופחת לסרטן שד, בהשוואה לטיפול הורמונאלי חליפי משולב. הסיכון לסרטן שד תלוי במשך הטיפול ומשתנה עם סוג הפרוגסטרון בשימוש. יש לשקול את הסיכון לסרטן שד כחלק ממאזן סיכון-תועלת של טיפול הורמונאלי חליפי.
• יש להסביר לנשים עם אי-ספיקה שחלתית מוקדמת ומנופאוזה מוקדמת כי טיפול הורמונאלי חליפי אינו צפוי להביא לעליה בסיכון לסרטן שד בנשים לאחר-מנופאוזה מתחת לגיל 50.
• היסטוריה של סרטן שד הינה התווית-נגד לטיפול הורמונאלי חליפי סיסטמי. הסיכון להישנות סרטן שד עם טיפול הורמונאלי חליפי גבוה יותר בנשים עם ממאירות חיובית לקולטנים לאסטרוגן, אך גם בנשים עם סרטן שד שלילי לקולטנים לאסטרוגן קיים סיכון מוגבר להישנות עם טיפול הורמונאלי חליפי. במקרים חריגים, ניתן להציע טיפול הורמונאלי חליפי לנשים עם סרטן שד עם תסמיני מנופאוזה חמורים במידה ויתר ההתערבויות היו לא-יעילות. יש לעשות זאת לאחר דיון עם המטופלת ועם הרופאים המטפלים בה.
• יש להרגיע נשים כי התחלת טיפול הורמונאלי חליפי לפני גיל 65 אינה צפויה להביא לעליה בסיכון לדמנציה או להשפיע לרעה על התפקוד הקוגניטיבי שלהן. אין מקטן להתחיל טיפול הורמונאלי חליפי במטרה להפחית את הסיכון לדמנציה בנשים עם תסמיני מנופאוזה. המלצות מקומיות ובינלאומיות אינן תומכות במתן טיפול הורמונאלי חליפי למניעה ראשונית או שניונית של דמנציה.
• מתן מדבקות אסטרדיול אינו צפוי להשפיע על הסיכון לתרומבוזיס ורידי או אירוע מוחי ומלווה בסיכון נמוך יותר לעומת תכשירים פומיים של אסטרדיול. לאור זאת, יש לשקול טיפול טרנסדרמאלי באסטרדיול בנשים עם גורמי סיכון לסיבוכים אלו.
• במרבית הנשים, התחלת טיפול הורמונאלי חליפי צפויה להביא לתועלת גדולה מהסיכון הכרוך בטיפול. עם זאת, אין להתחיל בטיפול ללא התוויה ברורה ואין לתת טיפול זה במטרה יחידה למנוע תחלואה.
• בנשים עם רחם יש מקום לשילוב פרוגסטרון להפחתת הסיכון להיפרפלזיה של רירית הרחם וסרטן רירית הרחם על-רקע חשיפה לאסטרוגן ללא פרוגסטרון.
• המינון של פרוגסטרון צריך להיות פרופורציונאלי למינון האסטרוגן. בנשים הנדרשות למינונים גבוהים יותר של אסטרוגן יש לשקול העלאת מינון פרוגסטרון להבטחת הגנה מספקת על רירית הרחם.

• תכשירי אסטרוגן נרתיקי במינון נמוך ונמוך מאוד עשויים לשמש בנשים סביב מנופאוזה ובמנופאוזה עם תסמינים בדרכי המין והשתן. כל תכשירי אסטרוגן נרתיקי הוכחו כיעילים בהקשר זה ואין צורך לשלב אסטרוגן נרתיקי עם פרוגסטרון סיסטמי להגנה על רירית הרחם, מאחר והמינון הנמוך של אסטרוגן נרתיקי אינו מוביל לספיגה סיסטמית או היפרפלזיה של רירית הרחם.

• ניתן לשקול תוספי טסטוסטרון בנשים עם חשק מיני ירוד במידה וטיפול הורמונאלי חליפי שהוביל לרמות מספקות של אסטרוגן עם או ללא פרוגסטרון, לא היה יעיל.
• אין עדויות התומכות במתן תוספי טסטוסטרון למניעה או שיפור תפקוד קוגניטיבי, בריאות שריר-שלד, צפיפות עצם או מניעת שברים. לאור זאת, אין להציע תוספי טסטוסטרון למטרה זו.
• יש להציע לנשים עם אי-ספיקה שחלתית מוקדמת ומנופאוזה מוקדמת ליטול טיפול הורמונאלי חליפי לפחות עד הגיל הממוצע למנופאוזה.

נשים חוות את תקופת המנופאוזה בצורה שונה, בעוד שחלק לא סובלות כלל מתסמינים או מדווחות על תסמינים מינימאליים בלבד, בנשים רבות תסמיני המנופאוזה עלולים להוביל לפגיעה משמעותית באיכות החיים. מומלצת גישה פרטנית לטיפול בנשים החוות מנופאוזה, כולל המלצות לשינוי אורחות חיים, שינויים תזונתיים ודיון אודות חשיבות התערבויות דוגמת טיפול הורמונאלי חליפי. על הנשים להיות מודעות לזמינות עזרה ותמיכה ועליהן להתייעץ עם הרופא המטפל שלהן.

Post Reproductive Health 2022