מנתונים חדשים מארצות הברית, אשר הוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Headache Society, עולה כי קרוב ל-50% מחולי המיגרנה מהססים לפנות לקבלת טיפול רפואי הולם, עובדה המובילה לעיכוב ולעיתים מונעת אבחנה נכונה וטיפול מתאים.

להערכת שיעור החולים המהססים לפנות לייעוץ בנושא מיגרנה, כמו גם הסיבות לכך, החוקרים בחנו את הנתונים ממחקר OVERCOME (Observational Survey of the Epidemiology, Treatment, and Care of Migraine), אשר כלל סקר מבוסס-רשת שניתן למדגם מייצג של 41,925 משתתפים בארצות הברית. כל המשתתפים במחקר דיווחו על לפחות התקף מיגרנה אחד בשנה החולפת וענו על הקריטריונים לאבחנת מיגרנה על-בסיס בדיקת סקר תקפה או דיווח-עצמי של אבחנת מיגרנה מאיש צוות רפואי.

מהנתונים עלה כי 39,494 משתתפים דיווחו כי היססו לפנות לייעוץ רופאי בנושא טיפול במיגרנה. מבין אלו, 18,951 משתתפים נכללו בניתוח הנתונים. מבין 46% המשתתפים שהיססו לפנות לטיפול, 58% פנו בסופו של דבר לקבלת טיפול למיגרנה ו-42% לא עשו כן.

החוקרים גם בחנו את המאפיינים הסוציו-דמוגרפיים ונתוני המיגרנה של החולים, כולל מספר ימים בחודש עם כאבי ראש ומידע אודות בחילות, פוטופוביה ופונו פוביה.

תוצאים לפי דיווחי מטופלים כללו ימים עם מוגבלות על-רקע מיגרנה במהלך שלושת החודשים האחרונים, אופטימיזציה של טיפול והדרגה בה המיגרנה הגבילה את הפעילויות הרגילות של החולים. החוקרים בחנו גם את ניצול שירותים רפואיים מצד המטופלים במהלך 12 החודשים הקודמים ואת הסיבות להססנות בנוגע לפנייה לקבלת טיפול למיגרנה.

הסיבת לכך שחולים לא פנו להערכה רפואית בשל מיגרנה כללו רצון לטפל בהתקף מיגרנה לבד (45%) ואמונה כי לא מתייחסים ברצינות למיגרנה (35%), סברה כי התקפי מיגרנה אינם חמורים או כואבים דיו (29%), חוסר יכולת לממן או חוסר רצון לשלם עבור הטיפול (29%), העדר ביטוח רפואי או ביטוח רפואי לא-מספק (21%) וחשש מפני קבלת אבחנה חמורה (19%).

הסיבות להססנות בנוגע לקבלת טיפול רפואי השתנו בין משתתפים שבסופו של דבר פנו לייעוץ רפואי ואלו שלא עשו כן. באלו שלא פנו לייעוץ (7,495 משתתפים) תועד שיעור גבוה יותר של רצון לטפל בהתקף בעצמם (48% לעומת 43%) וסברה כי ההתקפים לא היו חמורים או כואבים דיו (36% לעומת 25%).

בקרב משתתפים שהיססו ובסופו של דבר פנו לייעוץ רפואי תועדה שכיחות גבוהה יותר של דיווח על חשש כי לא תהיה התייחסות רצינית למיגרנה (38% לעומת 31%) וחשש מפני קבלת אבחנה חמורה (22% לעומת 15%).

מבין אלו שלא פנו לייעוץ רפואי, בהשוואה לאלו שפנו להערכה רפואית, שיעור גבוה יותר משמעותית היו נשים (76% לעומת 73%, p<0.001). ממצאי המחקר מעידים כי חלק מהנשים עשויות לחוות קשיים מסוימים בקבלת ייעוץ רפואי הולם וכי הן עשויות להסס לפנות לטיפול. קשיים אלו עשויים להיות קשיים כלכליים או קשיים הנוגעים לגישה.

בשורה התחתונה, ממצאי המחקר מעידים כי שיעור הפניות לייעוצים רפואיים עשוי להיות משופע משיקולים כלכליים או ממחשבה כי מיגרנה אינה חמורה או אינה ברת-טיפול.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-AHS

לידיעה במדסקייפ