בחולים מבוגרים עם פרפור פרוזדורים, נוגדי-קרישה פומיים שאינם פועלים כאנטגוניסטים לוויטמין K מלווים בשיעור נמוך יותר של סיבוכים בעצמות, בהשוואה לטיפול בקומדין, כך עולה מתוצאות מחקר רטרוספקטיבי מטייוואן, שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Society for Bone and Mineral Research.
במסגרת המחקר נכללו חולים שקיבלו טיפול בנוגדי-קרישה פומיים במשך לפחות 90 ימים, לאור אבחנה של פרפור פרוזדורים. חולים שטופלו בנוגדי-קרישה פומיים שאינם אנטגוניסטים לוויטמין K תאמו לחולים שטופלו בקומדין. ניתוח הנתונים כלל תקנון לגיל, מין ונוכחות מחלות רקע רבות, כמו גם תרופות הקשורות באוסטיאופורוזיס ושברים, דוגמת קורטיקוסטרואידים, משתנים ו-NSAID.
מדגם המחקר כלל 8,571 חולים בקבוצת נוגדי-קרישה פומיים שאינם פועלים כאנטגוניסטים לוויטמין K ומספר דומה של חולים בקבוצת הטיפול בקומדין. כשני-שליש מהחולים היו בגילאי 65 שנים ומעלה (גיל ממוצע של 71 שנים).
מהנתונים עלה כי באלו שטופלו בנוגדי-קרישה פומיים שאינם פועלים כאנטגוניסטים לוויטמין K תועד יחס סיכון מתוקן של 0.77 (רווח בר-סמך 95% של 0.64-0.92,p=0.004 ) להתפתחות אוסטיאופורוזיס, בהשוואה לטיפול בקומדין. יתרה מזאת, הסיכון לאוסטיאופורוזיס המשיך לרדת עם נוגדי-קרישה פומיים שאינם פועלים כאנטגוניסטים לוויטמין K ככל שמשך הטיפול היה ארוך יותר, באופן תלוי-מינון.
בהשוואה לקומדין, בקרב מטופלים בנוגדי-קרישה פומיים שאינם פועלים כאנטגוניסטים לוויטמין K תועד גם סיכון מופחת לשברים לאחר נטילת הטיפול בין שישה חודשים ועד שנה אחת (יחס סיכון מתוקן של 0.70, רווח בר-סמך 95% של 0.58-0.84, p<0.001) או למעלה משנה אחת (יחס סיכון מתוקן של 0.48, רווח בר-סמך 95% של 0.41-0.57).
עם זאת, הסיכון המופחת לאוסטיאופורוזיס ולשברים לא תועד עם כל נוגדי הקרישה הפומיים שאינם פועלים כאנטגוניסטים לוויטמין K. ממצאים אלו היו תקפים רק לחולים אשר טופלו ב-Rivaroxaban (קסרלטו) ו-Apixaban (אליקוויס), אך לא למטופלים ב-Dabigatran (פרדקסה).
החוקרים גם השלימו מטה-אנליזה שכללה אבחנות של אוסטיאופורוזיס ושברים ב-12 מחקרים אקראיים ומבוקרים, אשר נועדו תחילה להשוות את היעילות של נוגדי-קרישה פומיים חדשים וקומדין במניעת אירועים מוחיים ותרומבואמבוליזם ורידי. למרות שמדובר היה בתוצא משני, הממצאים תמכו בתוצאות המחקר, כאשר Apixaban ו-Rivaroxaban הדגימו את הסיכון הנמוך ביותר לשברים, לאחריהם היו Dabigatran וקומדין.
החוקרים כותבים כי במקרים בהם ישנה התוויה לטיפול נוגד-קרישה, הם מציעים כי Rivaroxaban או Apixaban עשויים להיות בחירה טובה יותר מקומדין בכל הנוגע לסיכון לאוסטיאופורוזיס ושברים. עם זאת, דרושים מחקרים נוספים בכדי להבין את המנגנונים הנ”ל.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-ASBMR
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!