נשים מתחת לגיל 45, העוברות כריתת שחלות דו-צדדית כטיפול מונע, ואינן מקבלות טיפול הולם בתחליף אסטרוגן, הן בסיכון גבוה ב-70% לתמותה- כך עולה ממחקר שהתפרסם לאחרונה.

המחקר, שכלל 4,780 נשים, מצא כי נשים צעירות, שעברו הסרה כירורגית של שתי השחלות ולא קיבלו טיפול ארוך-טווח בתחליף אסטרוגן, הן בעלות סיכון של פי 1.7 לתמותה מכל הסיבות.

בנוסף, נבדקה ההשפעה הנוירולוגית ארוכת הטווח של חסר באסטרוגן לפני גיל הבלות, ובעיקר הקשר להופעת פרקינסון ודימנציה, כולל מחלת אלצהיימר.

תוצאות המחקר הראו, כי כריתה דו-צדדית של השחלות בנשים צעירות, קשורה לסיכון מוגבר לתמותה מסרטן השד והרחם, כמו גם ממחלות קרדיווסקולריות ונוירולוגיות. עם זאת, הסיכון המוגבר התבטא רק 10 שנים בממוצע לאחר הניתוח.

החוקרים הופתעו לגלות, כי הסרת השחלות, שנחשבה כבעלת השפעה מגנה, באמצעות הורדת רמות האסטרוגן, עדיין העלתה את הסיכון לגידולים הקשורים להורמון זה. בנוסף, חסר באסטרוגן בגיל צעיר נמצא כמעלה תמותה קרדיווסקולרית ונוירולוגית, מה שמרמז כי לאסטרוגן תפקיד מגן על המוח והלב.

לדברי החוקרים, מדובר בתופעות המתרחשות עד 30 שנה לאחר הניתוח. אם כך, רופאים המבצעים כריתת שחלות, המקיימים לרוב מעקב של מספר שנים לאחר הניתוח, אינם רואים השפעות אלו. רק כאשר מביטים על הנתונים מנקודת מבט היסטורית, ניתן לראות את התמונה בשלמותה.

מחקר העוקבה כלל את כל הנשים שעברו כריתת שחלות חד/דו צדדית בעקבות אינדיקציות, שאינן קשורות לסרטן, במינסוטה בין השנים 1950-1987. לכל אישה בקבוצת המחקר הייתה אישה בת גילה בקבוצת הביקורת, שלא עברה כריתת שחלות.

סה”כ היו 1,293 נשים שעברו כריתה חד-צדדית, 1,097 שעברו כריתה דו-צדדית, ו-2,390 נשים בקבוצת הביקורת.

בקבוצת הנשים שעברו כריתה חלקית או מלאה, נעשתה אנליזה של האינדיקציה לניתוח והגיל בעת הניתוח. בנוסף, מכיוון שרוב הנשים שעברו כריתה דו-צדדית קיבלו אסטרוגן, החוקרים בצעו ריבוד לפי הגיל בעת הניתוח יחד עם משך הטיפול העוקב באסטרוגן.

בעוד שהתמותה הכללית בקבוצת הנשים, שעברה כריתה דו-צדדית לא הייתה מוגברת ביחס לקבוצת הביקורת, נמצא סיכון מוגבר משמעותית לתמותה מכל הסיבות בקרב אלו, שעברו את הניתוח לפני גיל 45, ולא קיבלו אסטרוגן עד גיל זה.

לא נמצא סיכון מוגבר לתמותה בקרב הנשים שעברו כריתה חד-צדדית.

בהתבסס על מחקר זה, הרי זה ברור כי לאסטרוגן השפעה מועילה, אף כי תלוית גיל. נראה כי אסטרוגן הוא חשוב ביותר בנשים צעירות, מעט פחות חשוב בנשים בסביבות גיל הבלות, ובעל השפעה שעלולה להיות מזיקה בשלבים המאוחרים יותר בחיים.

בשנת 2004 הופסק הטיפול באסטרוגן בנשים לאחר גיל הבלות, לאחר שנמצא כי אסטרוגן העלה משמעותית את הסיכון לשבץ איסכמי במשתתפות המחקר, שגילן הממוצע היה 63. מאז ישנה נטייה בקהילה הרפואית לתפוס את הטיפול בתחליף אסטרוגן כמסוכן. עם זאת, עולה מהמחקר שאסטרוגן בשלבים מסוימים בחיים הינו גורם מגן.

תוצאות המחקר מראות, כי על הרופא המטפל לשקול בכובד ראש את השימוש בכריתת שחלות דו-צדדית כטיפול מונע בחולות צעירות, ולקחת בחשבון את הסיכונים ואת התועלות בניתוח.

לדברי החוקרים, בנשים עם סיכון גבוה לסרטן שד או שחלות, עדיין מומלץ על כריתת שחלות בגיל 35, או לאחר שסיימו ללדת. אך בנשים בסיכון נמוך תהיה, להערכתם, נטייה לשמר את השחלות.

נכון להיום, מתבצעים בארה”ב 300,000 ניתוחים לכריתת שחלות מדי שנה. כ-25% מהן בנות 45 ומטה. כלומר, מדי שנה כ- 75,000 נשים מתחת לגיל 45 עוברות את הניתוח.

לסיכום, על נשים צעירות, שעוברות כריתת שחלות דו-צדדית מניעתית, להיות מוכנות לקחת טיפול ארוך טווח בתחליף אסטרוגן על-מנת להפחית את הסיכון לתמותה.

לידיעה במדסקייפ

Lancet Oncol. Published online September 14, 2006