Maternal selective serotonin reuptake inhibitor use during pregnancy and newborn behavior

Zeskind PS, Stephens LE.

Pediatrics 2004;113:368-75.

דיכאון, תופעה די שכיחה. לפי אומדנים שונים בארצות הברית, מ 10% עד 25% הנשים יסבלו מדיכאון  במשך חייהן, רובן יסבלו בין הגילים 25 ועד 44,  כלומר התקופה בה הן מביאות ילדים לעולם. מספר רב של נשים נוטלות תרופות פסיכוטרופיות בזמן ההריון. התרופות האנטי- דכאוניות המקובלות היום,רובן שייכות לקבוצתה SSRI ה   selective serotonin reuptake inhibitors. תרופות אלה במידה רבה  החליפו ה tricyclic antidepressants. ה SSRIs נחשבות תרופות יעילות יותר עם מעט תופעות לוואי. לכל התרופות  בקבוצה זו השפעה דומה, והיא להעלות את ריכוז הסרוטוניןבסביבות הסינפסה המקשרת בין עצב אחד למשנהו, ובכך מעצימה את הגירויים הסרוטונינים.

התרופות מקבוצת ה SSRI  חודרות דרך השלייה למחזור דם העובר. כ 35% מנשים בהריון בארצות הברית נוטלות תרופות אטידכאוניות בזמן ההריון. השפעת תרופות אלה על העובר נבדקה במספר מחקרים. אפשר לסכם כי ה SSRIsאינן טרטוגניות. אחוז המומים מלידה בתינוקות שנולדו מאמהות נוטלות תרופות, זהה לאחוז המומים באוכלוסייה הבריאה. מובן שזוהי בשורה טובה לאור המספר הרב של נשים בהריון הנוטלות תרופות.

אם נניח שלתרופות מקבוצת ה SSRI  אין השפעה מזיקה על העובר, האם יתכן כי הדיכאון עצמו משפיע לרעה על היילודים?התשובה לשאלה זו מעניינת. מספר מחקרים בדקו את הנושא. יילודים לאמהות שסבלו מדיכאון בזמן ההריון ולא נטלו תרופות, נמצאים בסיכון מוגבר למומים מילדה ולסיבוכים בתהליך הלידה.

ובנוסף לתינוקות אלה יהיו  הפרעות בשינה, ורמות גבוהות של קורטיזון ונור-אפינפריןבדם. לא ידוע האם לשינויים הורמונליים אלה משמעות פתולוגית לטווח ארוך.  יתכן בהחלט, כי השפעת הדיכאון על היילוד חמורה מזו של התרופות הנוגדות את הדיכאון.

כאן המקום להוסיף כי נבדק היבט חשוב נוסף והוא התפתחות השפה והתפתחות קוגניטיבית בתינוקות שאמותיהם נטלו SSRI בעת ההריון . בגיל 40 חודשים, לא נמצאו שינויים בין התינוקות שאמותיהם נטלו SSRIs לבין קבוצת הביקורת.

המחקר המונח לפנינו בודק התנהגותם ופעילותם המוטורית של תינוקות שנולדו לאימהות שנטלו SSRI במשך תקופת ההריון. הבדיקות התבצעו כיממה לאחר הלידה ונמשכו שעה שלמה ויש להיזהר  מלהוציא מסקנות לעתיד.

המצב ההתנהגותי נבדק על ידי תצפית. 

א. תהליך השינה.  במשך כמה זמן ישנו התינוקות שינה עמוקה, שינה קלה, נמנמו בלבד, האם היו ערנים, בלתי שקטים או בוכים.

ב. המצב הנוירולוגי וההתנהגותי. נמדדו רעד ותנועות פתאומיות. מימד זה מקובל להערכת מצבו הנוירולוגי וההתנהגותי של יילודים.

ג. פעילות מוטורית. נבדקה הפעילות המוטורית בעזרת מכשור מתוחכם שהוצמד לגפיים.

ד. המערכת האוטונומית. תקינות מערכת זו נבדקה על ידי מעקב אחרי פעילות הלב כולל שינויים פיזיולוגיים בקצב הלב כגון sinus arrhythmia.

במחקר השתתפו 24 אמהות שנטלו תרופה מקבוצת ה SSRI ומספר זהה של אמהות שלא נטלו תרופות, לבקרה. מיותר לציין שהחוקרים דאגו שהקבוצות תהינה דומות מבחינת גיל האמהות, מספר הסיגריות שעישנו, מצב סוציו-אקונומי וחינוכי, כמות האלכוהול שצרכו ומספר הילדים במשפחה. 

הממצאים הראו כי תינוקות לאמהות שנטלו תרופות מסוג SSRI רעדו  וסבלו יותר מתנועות פתאומיות בעת השינה startles. מחקר זה מתייחס להתנהגות התינוקות למחרת הלידה. ממחקרים אחרים אנחנו לומדים כי תופעה זו אך נמצאת גם בתינוקות בגיל 40 שבועות שנולדו לאמהות שנטלו SSRIs בתקופת ההריון.

תופעה נוספת שהתבררה, קשורה לתגובות למצבים שונים. התינוקות לאמהות שנטלו SSRIs הגיבו בצורה איטית יחסית לגירויים סביבתיים. לעומת זאת הפעילות המוטורית של תינוקות בקבוצה ה SSRI היתה ב 50% גבוהה מבקבוצה התקינה.

כאמור, שנויים בקצב הלב נחשבו מימד לפעילות אוטונומית. בתינוק בריא קצב הלב משתנה עם קצב הנשימה, התופעה המכונה sinus arrhythmia. לתינוקות בקבוצת ה SSRI היו פחות שינויים בקצב הלב, תופעה המעידה על דיכוי מערכת העצבים האוטונומית. 

בסיכום נמצאו מספר שינויים התנהגותיים ותפקודיים ביילודים  מאמהות שנטלו SSRI בעת ההריון. שינויים אלה, כולם נמצאו ביומיים הראשונים לחיים, ודרושים מחקרים נוספים שיעקבו אחר מצבם של תינוקות אלה במשך שבועות, חודשים ושנים.

החוקרים מציינים כי הסימנים אשר נמצאו מתאימים לתופעות נסיגה מהתרופה withdrawal symptoms . מנגד ייתכן שהם סימני הרעלת סרוטונין.

הערת העורך: מסקנה ודאית – נטילת תרופות מקבוצות SSRI אינה גורמת למומי לידה רציניים ואינה משפיעה על מנת המשכל וכושר התפתחות השפה. אם כן אין שום סיבה לאסור נטילת תרופות SSRI בזמן ההריון. מטרת המחקר הנוכחי, להסב תשומת לב לאפשרות של הפרעות התנהגותיות לעתיד לבוא, בתינוקות שנולדו לאמהות שנטלו ,SSRI ועל מחקרים עתידיים להתמקד בנושא זה.

המאמר הופיע בעיתון Pediatrics  מחודש פברואר 2004