מתוך מאמרי המערכת של מדור הגינקולוגיה בעריכת פרופ’ דני זיידמן וד”ר שלי מזעקי-טובי

הלידה הינה ברב המקרים אירוע משמח בעל השפעה חיובית על חיי היולדת ככלל ומצבה הפסיכולוגי בפרט. יחד עם זאת, כ- 25-33% מהיולדות מדווחות על תסמינים טראומטיים הקשורים ללידה ויתכן כי הדבר קשור להתערבות מיילדותית. כיום מהווה לידה ניתוחית, קרי, ניתוח קיסרי או לידה מכשירנית (לידת מלקחיים או שולפן ריק) כ- 30% מכלל הלידות בארה”ב, בריטניה וישראל. מחקרים שנסבו אודות הבנת ותפישת חווית הלידה עסקו בנשים באופן כללי, ללא התמקדות ביולדות שחוו התערבות מיילדותית. מטרת המאמר הייתה להציג את נקודת המבט האימהית על השפעת לידה ניתוחית בשלב שני של הלידה.

שיטות

מתוך קוהורט של 393 נשים, הסכימו להשתתף במחקר 27 יולדות, שילדו כשנתיים טרם עריכת מחקר זה ( ר’ טבלה 1). הנשים עברו ראיונות שתומללו ונותחו על ידי צוות רב תחומי. כל הנשים עברו מעקב הריון שגרתי ורב רובן לא נתקלו בכל סיבוך מיילדותי במהלך ההריון. למעט משתתפת אחת כולן ציפו ללדת בלידה “טבעית”. אף לא אחת סבלה מדיכאון לאחר לידה.

טבלה 1 מאפייני הנשים בקבוצת המחקר

*דימום מעל ליטר, קרע דרגה שלישית בפרינאום, הרחבת חתך רחמי.

# קבלה ליחידה לטיפול נמרץ, PH<7.1 , טראומה חמורה, אלח דם.

תוצאות

הכנות ללידה והתועלת מתוכנית לידה עבור חלק מהיולדות לידה ניתוחית לא הועלתה כלל כאירוע צפוי. חלק טענו כי לתוכנית הלידה לא הייתה כל משמעות ואחרות תיארו את האירועים כבלתי נשלטים ובלתי ניתנים לתכנון או חיזוי.

הבנת ההוריות ללידה ניתוחית לרבות מהנשים היה קושי בהבנה מלאה של הצורך בלידה ניתוחית. רובן ציינו כי הן או העובר נכשלו בהשגת לידה רגילה, ורק מיעוטן ציינו בבירור את הסיבה להתערבות ניתוחית. רב היולדות לא הבדילו בין ניתוח קיסרי מיידי לבין ניתוח שבוצע לאחר כשלון לידה מכשירנית.

צורך בתדרוך רפואי אף לא יולדת אחת זכרה דיון שנסב אודות ההוריה ללידה ניתוחית, אופן היילוד או השלכות לגבי העתיד. הצורך בהסבר מפורט הועלה על ידי כל הנשים.

הריונות ולידות עתידיות נשים רבות תיארו חרדה מתמשכת לגבי הריונות עתידיים. בחלק מהמקרים החשש היה רב דיו על מנת להרתיע נשים מניסיון הריון נוסף. למרות החרדה, נשים רבות העדיפו ללדת בלידה רגילה בהריון עתידי וקיוו כי לידה עתידית זו תתנהל על פי ציפיותיהן.

דיון

נשים שעברו לידה ניתוחית בשלב השני של הלידה דווחו כי חשו לא מוכנות לקראת לידה ניתוחית ועל חוסר הכנה מתאימה טרם הלידה. בנוסף דיווחו  נשים אלו כי תוכניות הלידה היו לא מציאותיות. כמו כן נמצא כי הבנת היולדות את ההוריות ללידה ניתוחית הייתה חלקית בלבד וכי הדיון בלידה ובמשמעותה העתידית היה מוגבל.  ללידה ניתוחית הייתה השפעה ניכרת על הנשים והיא באה לידי ביטוי בתפישתן את ההריונות הבאים ואת אופן הלידה המועדפת בעתיד.

מסקנה

מטרת המעקב וההכנות טרם הלידה הינם לבנות אמון ביכולתה של היולדת ללדת ולטפל בתינוק. כאמור כ 30% מהנשים תלידנה בלידה ניתוחית ועל פי תוצאות עבודה זו נראה כי הכנת היולדות לקראת אפשרות של לידה ניתוחית לוקה בחסר. תוכניות לידה חייבות לכלול גם הסבר אודות האפשרות, השכיחה למדי, של לידה ניתוחית.

לעבודה זו מספר חסרונות קבוצה קטנה יחסית של יולדות, בעיות אינהרנטיות למחקרים המבוססים על שאלונים, חוסר האובייקטיביות בפירוש ופענוח ראיונות וכמו כן, הבדלים תלויי תרבות המקשים לעיתים לגזור גזירה שווה בין קבוצות אוכלוסיה שונות. יחד עם זאת, התמונה המצטיירת מעבודה זו מטרידה בהחלט.

בתקופה בה שיעור הלידות הניתוחית עולה בהתמדה חשוב להכיר בפער בין נקודת במבט של המטפלים לבין זו של המטופלות בכל הקשור ללידה ניתוחית. פעם שהגענו להכרה כי אכן ישנה בעיה, יש צורך לפעול באופן נמרץ לפתרונה, בין היתר, על פי המוצע בעבודה זו.

כיום כאשר המטרה העיקרית של המיילדים – לידה בטוחה לאם וליילוד – הושגה במידה רבה, יש צורך בהפניית תשומת הלב להשגת שביעות רצון של האם והפיכת הלידה לחוויה גם בהקשר של אירועים קלינים חריגים. שיפור ההכנה לקראת לידה, גישה מציאותית יותר לתוכניות הלידה ושיחה, לאחר הלידה, עם היולדת, הן נקודות מוצא טובות להשגת מטרות אלו.

בישראל המצב בעייתי במיוחד, כאשר בניגוד למצב בארה”ב, נדיר ביותר שהרופא שמבצע את מעקב ההריון ניפגש עם היולדת גם בחדר הלידה.  מרבית המידע שהיולדת בישראל מקבלת מגורמים מקצועיים לפני הלידה הינו בדרך כלל במסגרת קורסי הכנה ללידה.  גם כאן, לעתים קרובות ניתנת ההדרכה על ידי מיילדות או נשות מקצוע אחרות (פיזיוטרפיסטיות, אחיות) שלא בהכרח מכירות את דפוסי העבודה והגישה הטיפולית בחדר הלידה בו תבחר האישה ללדת.  הדבר מוביל לעתים מזומנות למערכת ציפיות לא ריאלית ביחס לנעשה בחדרי הלידה העמוסים ומחוסרי כוח האדם בישראל.  כתוצאה מכך, לא נדירה תחושת אכזבה מחווית הלידה ואף תחושת כישלון אישי אצל היולדת. 

בישראל גם לא מקובל עדיין להכין תוכנית לידה אישית לכל יולדת, וכך נימנע מהיולדת שלב חשוב בתיאום ציפיות לקראת הלידה.  מטבע העבודה בחדר הלידה לא פעם נעשות החלטות מהירות ומורכבות על ידי הצוות, וקיים קושי של ממש לקבל מיולדת הסכמה מודעת סדורה, בעיקר בכל הקשור להתערבות מכשירנית בשלב שני של הלידה.  בישראל נחוצה כיום הקצאת אמצעים שיאפשרו לתת לכל אישה הדרכה מסודרת, תיאום ציפיות והזדמנות לקביעת תוכנית לידה בחדר הלידה בו היא מתעתדת ללדת.  הדבר ישפר את חווית הלידה של היולדת, ואף עשוי להפחית את הנטיה של היולדת ומשפחתה לראות כחריגה מהטיפול הסביר ו”רשלנות” בכל אירוע חריג שמתרחש במהלך לידה.  

Deirdre J Murphy, Catherine Pope, Julia Frost, Rachel E Liebling

BMJ 2003;327:1132