Klebanoff MA et al.
N.Engl.J.Med. 2001;345(7):487-493.

זיהום בטריכומונס וגינלי נמצא בעבר כקשור ללידות מוקדמות טרם המועד (OR=1.3), עוברים הקטנים לגילם (OR=1.3) או שילוב של השניים (OR=1.4). כמו כן, נמצא קשר בין זיהום בטריכומונס לבין תמותת עובר ברחם ותמותה פרינטלית (עד פי- 2). עד כה, לא היה ידוע האם הטיפול בנשים הרות הנשאיות לטריכומונס באופן אסימפטומטי משנה את שכיחות הלידות המוקדמות, הילודים הקטנים לגילם והתמותה הפרינטלית (אשר נמצאו כקשורות לזיהום זה). יש לציין כי מחקר רטרוספקטיבי אשר סקר 597 נשים עם טריכומונס בהריון, הראה כי לא היה הבדל בזמן הלידה בין אלו שקיבלו לעומת אלו שלא קיבלו טיפול כנגד הטפיל (עם זאת, המטופלות היו מן הסתם יותר סימפטומטיות). למרות העדר מחקרים נוספים, רופאים רבים נוהגים לסרוק ולטפל בטריכומונס במהלך ההריון (גם במקרים אסימפטומטים).
מחקר זה נועד לבדוק באופן פרוספקטיבי האם הטיפול במטרונידזול (פלאג'יל) בנשים אסימפטומטיות הנושאות את הטפיל מוריד את שכיחות הלידות המוקדמות.

במחקר נכללו נשים בין השבועות 24-16 להריון. כל הנשים נמצאו כנשאיות לטריכומונס על-פי תרבית. הוצאו מהמחקר נשים סימפטומטיות (גרד, הפרשות וכו') נשים אשר לא ילדו באזור המחקר ונשים שרגישות למטרונידזול. הרנדומיזציה כיוונה לטיפול במטרונידזול (סה"כ 2 גרם) או אינבו (פלצבו). טיפול זהה ניתן כעבור 48 שעות. בני הזוג קיבלו כולם טיפול במטרונידזול והחלו להשתמש בקונדומים עד קבלת המנה השנייה (הקונדומים עצמם סופקו ע"י מבצעי המחקר). כל הנשים נבדקו ותורבתו פעם שניה בשבועות
30-24 להריון (לפחות שבועיים מהתרבית הראשונית). בשלב זה חזרו כל הנשים על הטיפול שקיבלו לראשונה (פלצבו או מטרונידזול).

מהלך המחקר

תוצאות המחקר
שיעור הנשאות לטריכומונס היה 7.6%. במהלך ארבע שנות המחקר גויסו לשם רנדומיזציה 617 נשים. ה- compliance של נשות המחקר היה זהה בין שתי הקבוצות ובשתיהן נטלו כ- 80% מהנשים טיפול "מלא". השנות הזיהום בטריכומונס היה 7.4% במטופלים אנטיביוטית ו- 64.6% במטופלות הפלצבו.
כפי שמודגם בטבלה, הטיפול במטרונידזול לא הפחית באופן מובהק את שיעור הפגות ושיעור לידות העוברים הקטנים לגילם:

יתרה מזאת, נשים שטופלו במטרונידזול סבלו משיעור גבוה במקצת מלידות טרם שבוע 37.

כמו כן, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בפרמטרים הבאים:
ימי אשפוז בכלל וימי אשפוז בחשד ללידה מוקדמת בפרט, קבלת טיפול טוקוליטי בהריון, זיהום מי השפיר, זיהום רחמי לאחר הלידה, שיעור לידות שהסתבכו במקוניום, שיעור התמותה התוך רחמית והתמותה הפרינטלית ושיעור האלח דם (ספסיס) בילודים.
נמצא הבדל מובהק לגבי השימוש בתכשירים אנטיביוטיים כולל משחות וגינליות שהיה מופחת בקבוצת המטרונידזול (31.6%) לעומת קבוצת הביקורת (46.2%).

יש לציין כי מרבית המחקרים הקודמים שעסקו במטרונידזול (למשל כטיפול ב: Bacterial Vaginosis – BV) לא הדגימו עלייה בשיעור הלידות המוקדמות. אין לדעת מדוע הטיפול בעבודה זאת כן נמצא קשור (מעט) להקדמת הלידה. אולם, כדאי לציין מחקר נוסף אשר הדגים גם הוא, כי טיפול משולב במטרונידזול ואריטרומיצין בנשים ללא BV העלה את שכיחות הלידות טרם שבוע 34. ייתכן ויש תת-קבוצה של נשים אשר טיפול זה מפעיל שרשרת אירועים הגורמים ללידה מוקדמת.

לסיכום, בדומה למחקר הרטרוספקטיבי, גם מחקר זה הדגים כי הטיפול במטרונידזול בנשים עם טריכומונס אסימפטומטי אינו מוריד את שיעור הלידות המוקדמות. היות והטיפול היה קשור אף לעליה בשיעור הלידות המוקדמות אין להמליץ כיום על טיפול זה לנשים אסימפטומטיות במהלך ההריון.