בקרב חולים עם אלח-דם והפרעת קרישה לאחר התערבות הדמייתית בטנית בחדר מיון, תיקון הפרעת קרישה לווה בעיכוב שליטה במקור זיהום ועליה של כמעט כפליים בסיכון לתמותה בתוך 28 ימים, ללא ירידה בהיארעות סיבוכי דמם מג’וריים, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת American Journal of Emergency Medicine.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל 597 מבוגרים (גיל חציוני של 74 שנים, 46.6% נשים) עם אלח-דם או הלם ספטי שהשלימו התערבות הדמייתית בטנית לבקרת מקור זיהום בחדר מיון של בית חולים שלישוני בין 2011 עד 2020.
על-בסיס בדיקות דם ראשוניות בחדר המיון, החולים סווגו כחולים עם הפרעת קרישה וככאלו ללא הפרעת קרישה. בקרב 161 החולים עם הפרעת קרישה, התוצאים נבחנו בין חולים שקיבלו טיפול לתיקון הפרעת הקרישה (עירוי טסיות, פלזמה קפואה, קריופרציפיטט או וויטמין K) לפני ההתערבות (55 חולים) ואלו שלא קיבלו טיפול (106 חולים).
התוצא העיקרי היה שיעורי התמותה לאחר 28 ימים, התוצא המשני היה היארעות סיבוכי דמם מג’וריים; בנוסף, נבחנו השפעות תיקון הפרעת קרישה על הזמן עד להתערבות.
מהנתונים עולה כי בחולים שקיבלו תיקון להפרעת קרישה תועדו שיעורי תמותה גבוהים יותר לאחר 28 ימים, בהשוואה לאלו שלא קיבלו טיפול לתיקון הפרעת הקרישה (41.8% לעומת 22.6%, p=0.02). החוקרים מדווחים כי ניתוח הנתונים אישר נוכחות קשר מובהק בין תיקון הפרעת הקרישה ובין שיעורי תמותה גבוהים יותר לאחר 28 ימים (יחס סיכויים של 2.52, p=0.03).
לא תועדו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בשיעורי הימצאות סיבוכי דמם מג’ורי (יחס סיכויים של 1.80, p=0.13).
בחולים שקיבלו טיפול לתיקון הפרעת קרישה מרווח הזמן עד להתערבות היה ארוך יותר משמעותית, בהשוואה לאלו שלא קיבלו טיפול לתיקון הפרעת הקרישה (15.3 שעות לעומת 6.0 שעות, p<0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי עיכוב בטיפול במקור הזיהום על-רקע טיפול לתיקון הפרעת קרישה עשוי להביא לתוצאות גרועות יותר וכי התערבות מוקדמת לשליטה במקור הזיהום עשויה להיות חשובה יותר מאשר מניעת סיבוכי דמם.
Am J Emerg Medicine, July 24, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!