חולים עם פרפור פרוזדורים לעיתים קרובות מפסיקים את הטיפול בנוגדי-קרישה לאחר אבלציה באמצעות צנתר למרות סיכון מוגבר לאירועים מוחיים, אירועים איסכמיים חולפים, או תסחיף סיסטמי במהלך שלושת החודשים הראשונים לאחר הפרוצדורה, כך עולה מנתונים חדשים.
בסקירה שכללה קרוב ל-7,000 חולים לאחר אבלציה באמצעות צנתר לטיפול בפרפור פרוזדורים, 60.5% מהחולים המשיכו בטיפול פומי בנוגדי-קרישה לאחר שלושה חודשים ורק 62.5% מהחולים שהוגדרו בסיכון גבוה לאירועים מוחיים (מדד CHA2DS2-Vasc של 2 ומעלה) נטלו טיפול פומי בנוגדי-קרישה לאחר 90 ימים.
בקרב חולים שהפסיקו את הטיפול בנוגדי-קרישה בשלב מסוים במהלך שלושת החודשים הראשונה לאחר הפרוצדורה, הסיכון לאירועים מוחיים היה גבוה פי 8 בהשוואה לחולים שהמשיכו בטיפול הפומי במהלך אותה תקופת זמן.
מהנתונים עולה כי בכל החולים תועד סיכון מוגבר לאירועים מוחיים או אירועים איסכמיים חולפים/תסחיפים סיסטמיים במהלך שלושת החודשים הראשונים במידה והפסיקו את הטיפול בנוגדי-קרישה, אך רק באלו עם מדד CHA2DS2-Vasc של 2 ומעלה תועד סיכון מוגבר לאחר הפסקת טיפול בנוגדי-קרישה מעבר ל-90 ימים. בקרב חולים אלו בסיכון גבוה נרשמה עליה של פי 2.5 בסיכון לאירוע מוחי/אירוע איסכמי חולף/תסחיף סיסטמי, בעקבות הפסקת טיפול נוגד-קרישה פומי לאחר שלושה חודשים בהשוואה לאלו שלא הפסיקו את הטיפול התרופתי.
החוקרים קובעים כי על כל החולים להמשיך בטיפול בנוגדי-קרישה בחודשים הראשונים לאחר אבלציה. במידה והחולה בסיכון נמוך לאירועים מוחיים, מאלו שלא נדרשים לטיפול בנוגדי-קרישה מלכתחילה, ניתן להפסיק את הטיפול לאחר שלושה חודשים. בכל יתר המקרים, יש להמשיך בטיפול בנוגדי-קרישה למשך לפחות 12 חודשים לאחר האבלציה. בנקודה זו, הרופאים יכולים להעריך את גורמי הסיכון של החולה במטרה לקבוע אם יש צורך בהמשך טיפול בנוגדי-קרישה.
מתוך כנס מטעם ה- Heart Rhythm Society
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!