בחולים עם פרפור פרוזדורים תחת טיפול מגשר ב-LMWH (Low Molecular Weight Heparin) או UFH (Unfractionated Heparin) במהלך פרוצדורות הדורשות הפסקה של טיפול נוגד-קרישה פומי, קיים סיכון מוגבר לאירועים חריגים, בהשוואה לחולים שאינם מקבלים טיפול מגשר, כך עולה מתוצאות סקירה חדשה, שפורסמו בכתב העת Circulation.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הפסקה זמנית של טיפול נוגד-קרישה פומי סביב פרוצדורות נדרש לעיתים קרובות וחלק מהמומחים מציעים טיפול נוגד-קרישה מגשר. עם זאת, השימוש בטיפול מגשר ותוצאות טיפול זה אינן ידועות.
מאגר ORBIT-AF הוא מאגר מחקר פרוספקטיבי, תצפיתי, של חולים אמבולטורים בארצות הברית עם פרפור פרוזדורים. החוקרים תיעדו את ההיארעות של הפסקה זמנית של טיפול בנוגדי-קרישה פומיים לקראת פרוצדורות, כולל שימוש וסוג הטיפול המגשר. התוצאים שנבחנו כללו את שיעור האוטמים של שריר הלב, אירועים מוחיים או תסחיפים סיטסמיים, דימומים מג’וריים, אשפוזים על-רקע סיבות ספציפיות ותמותה בתוך 30 ימים.
מבין 7,372 משתתפים שטופלו בנוגדי-קרישה פומיים, תועדו סך כולל של 2,803 מקרים בהם הושהה הטיפול בנוגדי-קרישה פומיים ב-2,200 חולים (30%). טיפול מגשר ניתן ל-24% מהחולים (665 חולים), בעיקר עם LMWH (73%) ו-UFH (15%). בחולים בקבוצת הטיפול המגשר תועדה שכיחות גבוהה יותר של אירועים צרברווסקולארים קודמים (22% לעומת 15%) והחלפת מסתם מכאני (9.6% לעומת 2.4%, P<0.0001); עם זאת, לא תועדו הבדלים במדדי CHA2DS2-VASc (94% לעומת 95% עם מדד של 2 נקודות ומעלה, p=0.5).
אירועי דמם היו נפוצים יותר בקבוצת הטיפול המגשר (5.0% לעומת 1.3%, יחס סיכויים מתוקן של 3.84, P<0.0001). שיעורי היארעות אוטם שריר הלב, תסחיף סיסטמי או אירוע מוחי, דימום מג’ורי, אשפוז, או תמותה בתוך 30 ימים היו גבוהים יותר משמעותית בחולים תחת טיפול מגשר (13% לעומת 6.3%, יחס סיכויים מתוקן של 1.94, p=0.0001).
לסיכום, טיפול נוגד-קרישה מגשר משמש ברבע מהמקרים בהם נדרשת השהיית טיפול נוגד-קרישה ומלווה בסיכון מוגבר לדימומים ואירועים חריגים. נתונים אלו אינם תומכים בשימוש שגרתי בטיפול מגשר ודרושים נתונים נוספים במטרה לזהות את הגישה הטובה ביותר במקרים אלו.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!