גריאטריה

מינון העמסה משולב של קלופידוגרל ואטורבסטטין מגן מפני אירועים מוחיים במושתלי סטנט בעורק התרדמה (JACC)

קלופידוגרל (clopidogrel ) במינון העמסה של 600 מ”ג הפחית אירועים מוחיים איסכמיים פרי-פרוצודרליים, ואת שיעורי ההתקף האיסכמי החולף (TIA), כמו גם מקרי שבץ לאחר כחודש במטופלים שעברו השתלת סטנט בעורק התרדמה, כך לפי מחקר  ARMYDA-9 CAROTID . המחקר בחן את יעילותן של שתי אסטרטגיות טיפול הניתנות לפני ההתערבות , בשילוב של  Clopidogrel ו- Atorvastatin , במניעה של נזק מוחי במהלך ולאחר השתלת סטנט בעורק הקרוטיד.  המחקר, שהוצג בכנס של הקולג’ האמריקאי לקרדיולוגיה בסן פרנסיסקו בשבוע שעבר, מצא גם כי העמסה חוזרת קצרת טווח עם מינון גבוה של אטרובסטטין היתה יעילה בהורדה של אירועים מוחיים גם במטופלים שקיבלו סטטינים לאורך זמן.

החוקרים כותבים כי הטיפול התרופתי בתהליך הסטנטיזציה של הקרוטיד מבוסס בעיקר על מחקרים התערבותיים בעורקים הכליליים; המחקר הנוכחי מביא עדות ממחקר ספציפי בהתערבות בעורק התרדמה, כזו שעשויה לתרום להנחיות הפרמקולוגיות של ניהול הטיפול בסטנטיזציה זו.

מחקר ה- ARMYDA-9 CAROTID(פורסם במקביל גם בכתב העת של הקולג’ האמריקאי לקרדיולוגיה לפני כשבוע), כלל  156 מטופלים (שלא קיבלו בעבר טיפול ב- clopidogrel ) שעברו השתלת סטנט בעורק התרדמה. המטופלים חולקו באופן רנדומלי לקבל קלופידוגרל במינון העמסה של 600 מ”ג / או 300 מ”ג; ומינון העמסה חוזר של אטורבסטטין 80 מ”ג 12 שעות לפני ביצוע הסטנט, ואח”כ 40 מ”ג שעתיים לפני השתלת סטנט / או המנעות מטיפול נוסף בסטטינים. 

השכיחות לאחר 30 יום של אירועים איסכמיים חולפים (TIA) או שבץ, או של נגעים מוחיים חדשים ירדה באופן משמעותי בקבוצה שקיבלה מינון של 600 מ”ג קלופידוגרל  (18%, לעומת 35.9 בקבוצת המינון 300 מ”ג) ובמשתתפים שקיבלו אטורבסטטין במינון נוסף (18.4% לעומת 35% בקבוצה שלא קיבלה מינון נוסף של סטטינים). מינון העמסה גבוה של קלופידוגרל הביא לירידה בשיעור אירועי השבץ או TIA לאחר 30 יום ( 0% מול 9%), ללא עליה בסיכון לדימום.















קלופידוגרל במינון 600 מ”ג,

בתוספת אטרובססטין   (%)


קלופידורגל במינון 600 מ”ג,

ללא תוספת אטרובססטין (%)


קלופידוגרל 300 מ”ג בתוספת אטרובסטטין (%)


קלופידוגרל 300 מ”ג ללא תוספת אטרובסטטין(%)


השכיחות של אירועים איסכמיים חולפים, שבץ או נגעים חדשים

לאחר 30 יום


18.9


17.1


18.0


35.9


החוקרים מסכמים אם כן כי    במטופלים שעוברים השתלת סטנט בעורק התרדמה, אסטרטגית הטיפול טרום ההתערבות שכללה 600 מ”ג קלופידוגרל ומינון העמסה קצר טווח נוסף של אטורבסטטין הגנה על המטופלים מפני אירועים איסכמיים מוחיים מוקדמים. התוצאות הללו מציעות עדות לאופטימיזציה של הטיפול התרופתי לפני התערבות מלעורית בעורק התרדמה.  לדברי החוקרים, המינון הגבוה של קלופידוגרל מביא לדיכוי איגור טסיות מהיר ועוצמתי יותר בזמן ההתערבות ועשוי למנוע אמבוליזציה דיסטאלית, לשפר את מצב כלי הדם הקטנים ולאזן את מצב הקרישה לאחר הההתערבות.  בנוסף, יתכן כי השפעה המגינה הנוירולוגית של האטרובסטטין קשורה למניעה של מיקרואמבוליזציה ולנגעים הנוצרים בזמן ההתערבות.

לכתבה במדסקייפ

לתקציר המאמר

J Am Coll Cardiol. Published online March 9, 2013. Abstract

American College of Cardiology (ACC) 2013 Scientific Sessions. Presented

March 9, 2013.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה