באנליזה הראשונית, שימוש בסטטינים לפני ואחרי השבץ צפה תוצאה חיובית (P < .001 לכל אחד). מספר גורמים צפו תוצאות בלתי רצויות, כולל גיל מבוגר, היפרליפידמיה (P = .004), מחלה צרברווסקולרית קודמת (P < .001), חומרת שבץ (P < .001), וסיבוכים לאחר שבץ (P < .001).
באנליזה נוספת, שימוש קודם בסטטין היה קשור ליחסי סיכון של 1.67 לתוצאות חיוביות (P < .01), וטיפול סטטין לאחר שבץ היה קשור ליחס סיכון של 2.63 לתוצאות חיוביות (P < .001). חומרת שבץ, סיבוכים לאחר שבץ, ומחלה צרברווסקולרית קודמת היו קשורים לתוצאות בלתי רצויות (P < .001).
לסטטינים מספר מנגנונים שונים להפחתת כולסטרול LDL. הם גורמים לעלייה בניטריק אוקסיד אנדותליאלי, אשר גורם להרחבת כלי הדם. הם קשורים לעלייה בתיקון אנדותל וירידה בחלבון C ראקטיבי. השיפור בתוצאות היה כנראה בלתי קשור לירידה ב-LDL, כיוון שבזמן הקצר בו טופלו החולים לפני ואחרי השבץ, לא סביר שתהיה ירידה משמעותית ב-LDL.
הממצאים מהווים צעד חשוב לידע הגדל בנושא הפחתת הסיכון לשבץ חוזר באמצעות סטטינים ושיפור התוצאות. למחקר מיגבלות מפני שהוא רטרוספקטיבי, עם חשד למספר ביאס, כמו ביאס בחירה.
כיום, רופאים המטפלים בחולים שעברו שבץ צריכים לשים לב למגוון הקווים המנחים בטיפול בחולים לאחר שבץ, כיוון שהם מעודכנים תכופות. למשל, קווים מנחים של אירגון הלב האמריקאי בנושא מניעת שבץ שני יפורסמו לפני סוף המחצית הראשונה של 2005.
רוב הנוירולוגים המטפלים בשבץ עושים זאת באמצעות סטטינים. צריך לזכור כי לאחר שבץ, יש לשים לב לא רק לשבץ חוזר אלא גם לאוטם שריר הלב. שלוש שנים לאחר השבץ, לחולים סיכוי גבוה יותר למוות מאוטם שריר הלב מאשר משבץ.
AAN 57th Annual Meeting: Abstract S08.002. Presented April 12, 2005.
- קטגוריות: חדשות
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!