metyrapone עשוי להיות יעיל כתוספת לטיפול בדיכאון חמור (Arch Gen Psychiatry)

על-פי תוצאותיו של מחקר אקראי וכפול סמיות שפורסמו לאחרונה, נראה ש-metyrapone יעיל כטיפול מוסף בדיכאון חמור.

החוקרים כותבים כי שינויים בציר ההיפותלמוס-היפופיזה-יותרת הכליה (ציר HPA) הם הממצאים הפתולוגיים המצויים בהתאמה הגבוהה ביותר עם דיכאון וכי ממצאים ראשוניים הראו שלמעכבי סינתזת סטראידים השפעות נוגדות דיכאון.

במחקר הנוכחי השתתפו 63 חולים מאושפזים שאובחנו כסובלים מדיכאון חמור על-פי קריטריוני ה-DSM4 ונתקבל בהם דרוג של 18 נקודות ומעלה בסקאלת Hamilton לדיכאון. הנבדקים חולקו באקראי לשתי קבוצות טיפול וקיבלו פלצבו או metyrapone במינון של 1 גרם ביום במהלך 3 השבועות הראשונים של המחקר שארך 5 שבועות שבמהלכו טופלו החולים באמצעות נוגדי דיכאון סטנדרטים סרטונרגים (nefazodone או fluvoxamine).

קריטריוני התוצאה העיקריים היו מספר החולים המגיבים לטיפול ומשך הזמן עד להופעת ההשפעה, שהוגדרה כנקודת הזמן שבה נתקבלה ירידה בשיעור של 20% לפחות בדרוג סקאלת ה-Hamilton ההתחלתי. תגובה לטיפול הוגדרה כירידה בשיעור של 30% לפחות בדרוג סקאלת ה-Hamilton ההתחלתי לאחר 3 שבועות וירידה בשיעור של 50% לאחר 5 שבועות. האנליזה בוצעה בהתאם לכוונת הטיפול.

ביום ה-21 תגובה חיובית לטיפול התקבלה ב-23 מתוך 33 החולים שקיבלו metyrapone, בהשוואה ל-13 מתוך 30 החולים שקיבלו פלצבו (P = .031). ביום ה-35 נמצאו 19 חולים שהגיבו לטיפול בקבוצת ה-metyrapone ו-10 חולים שהגיבו בקבוצת הפלצבו (P = .047).

ההשפעה הופיעה מהר יותר בקבוצת ה-metyrapone, החל מהשבוע הראשון לטיפול (P < .006). למרות שרמות הקורטיזול לא השתנו באופן ניכר, ריכוזי ה-corticotrophin וה-deoxycortisol בפלסמה עלו במהלך מתן טיפול באמצעות metyrapone (ערך P < .05). הטיפול ב-metyrapone נסבל היטב ללא תופעות לוואי חמורות.

מגבלות המחקר כוללות שלב “ניקוי” קצר ואיפיון פעילות בציר ה-HPA על-פי ריכוזי הקורטיזול בבוקר בלבד.

החוקרים כותבים ש-metyrapone הוא תוספת יעילה לטיפול בדיכאון חמור, שכן הוא מזרז את תחילת ההשפעה נוגדת הדיכאון של הטיפול. הם מוסיפים כי למרות שמעכבי סינתזת סטרואידים עדיין אינם מתאימים לשימוש רפואי שגרתי, ממצאי המחקר מעידים על צורך במחקרים נוספים לזיהוי תת-קבוצות של חולים הסובלים מדיכאון שיוכלו להפיק תועלת מטיפול זה ולגילוי סמנים חלופיים בכדי למצוא את המינון האופטימלי לטיפול.

Arch Gen Psychiatry. 2004;61:1235-1244

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה