ממצאי מחקר אקראי וכפול-סמיות מעידים כי ל-Escitalopram פרופיל סיכון/רווח טוב יותר מאשר ל-venlafaxine XR (שם מסחרי: efexor) בטיפול בדיכאון.

החוקר הראשי אומר כי הממצא המשמעותי ביותר היה ההבדל שנמצא בין סבילות שתי התרופות. לדבריו, בקבוצת החולים שטופלו ב-escitalopram נמצא שיעור נמוך הרבה יותר של חולים שהפסיקו בטיפול בשל הופעת תופעות לוואי מאשר בקבוצת החולים שטופלו ב-venlafaxine, והבדל זה נמצא משמעותי סטטיסטית.

במחקר השתתפו 195 חולים הסובלים מאפיזודת דיכאון המוגדרת כ-DSM-IV (שקיבלה דרוג של 20 לפחות בסקאלת HAMD). כל הנבדקים החלו בניסוי בקבלת טיפול פלצבו למשך שבוע אחד. אחר-כך עברו 97 חולים לקבלת טיפול בן 8 שבועות ב-escitalopram במינון קבוע, באופן כפול-סמיות, ו-98 חולים עברו לקבלת טיפול ב-venlafaxine XR, שטוטרו ל-20 מ”ג ליום ול-225 מ”ג ליום, בהתאמה ובהתאם להוראות רישום התרופות.

מדידת נקודת הסיום העיקרית היתה השינוי הממוצע בערך ה-MADRS (סקאלה לדרוג דיכאון) מזמן תחילת הניסוי ועד לסיומו. החוקרים הגדירו את נסיגת הדיכאון כדרוג MADRS נמוך מ-10 בנקודת סיום הניסוי. תגובה לטיפול הוגדרה כירידה בשיעור של 50% לפחות בתוצאות דרוג ה-MARDS במהלך הניסוי.

תוצאות דרוגי ה-MADRS הממוצעים בזמן תחילת הניסוי היו 30.7 בקבוצת ה-escitalopram ו-30.0 בקבוצת ה- venlafaxine XR, והן מצביעות על מחלה מדרגת חומרה בינונית עד חמורה. החוקרים מוצאים כי בזמן סיום הניסוי היה escitalopram יעיל לפחות כמו venlafaxine XR בטיפול בסימפטומי הדיכאון, עם שינויים ממוצעים בתוצאות דרוגי ה-MARDS מזמן תחילת הניסוי ועד סופו של 15.9- ושל 13.6-, בהתאמה, P=.12.

החוקרים מוצאים גם כי שיעורי הנסיגה בזמן סיום הניסוי היו 41.2% עבור escitalopram ו-36.7% עבור venlafaxine, וכי שיעורי התגובה היו  58.8% ו-48.0%, בהתאמה.

מבחינת הסבילות, כמות גדולה משמעותית של חולים שטופלו ב-venlafaxine  פרשו מן הניסוי בשל תופעות לוואי, עם שיעור פרישה של 16.0% בקבוצת ה-venlafaxine XR ושל 4.1% בקבוצת ה-escitalopram, ערך P<.01.

לידיעה ב-doc’s guide