גנטיקה

טיפול בחסמי ביתא לפני ניתוח לא-לבבי מגן מפני אוטם לבבי אך מלווה בסיכון מוגבר לתמותה ואירועים ניתוחיים בעתיד (מתוך כנס ה-ACC)

התחלת טיפול בחסמי ביתא 2-4 שעות לפני ניתוח לא-לבבי סיפק הגנה מפני אוטם לבבי, אך לווה בעליה בשיעורי התמותה ואירועים מוחיים לאחר שנה אחת, כך עולה מתוצאות מחקר POISE (Perioperative Ischemic Evaluation), שפורסמו במהלך כנס ה-American College of Cardiology.

במסגרת המחקר חולקו באקראי 8,351 חולים המיועדים לניתוח לא-לבבי, לטיפול במטופרולול בשחרור-ממושך או פלסבו. חסמי ביתא ניתנו במינון של 100 מ”ג, 2-4 שעות לפני הניתוח ושש שעות לאחר הניתוח; החל מהיום הראשון לאחר הניתוח, אלו בקבוצת הטיפול הפעיל נטלו חסמי ביתא במינון 200 מ”ג ביום למשך 30 ימים, כאשר אלו שפיתחו תת-לחץ דם או ברדיקרדיה קיבלו מחצית מהמינון הנ”ל.

המחקר כלל משתתפים מ-191 אתרים בצפון אמריקה, דרום אמריקה, אירופה, אסיה ואוסטרליה. המאפיינים בתחילת המחקר היו דומים בקבוצת הטיפול בחסמי ביתא ובקבוצת הפלסבו.

שנה אחת לאחר הניתוח, בקרב אלו שחולקו לטיפול במטופרולול שיעור האוטמים הלבביים עמד על 5%, בהשוואה ל-6% בקבוצת הפלסבו (יחס סיכון של 0.78). היארעות דומה של 1% פרוצדורות רה-וסקולריזציה לבביות בשתי הקבוצות הצביעה על יתרון לטיפול בחסמי ביתא (יחס סיכון של 0.47).

מנגד, שיעורי התמותה מכל-סיבה היו מוגברים בקבוצת הטיפול הפעיל (10% לעומת 9%, יחס סיכון של 1.16), עקב עליה בתמותה לא-קרדיווסקולארית (6% לעומת 5%, יחס סיכון של 1.22). עוד תועד סיכון גבוה יותר לאירועים מוחיים (2% לעומת 1%, יחס סיכון של 1.52).

מהממצאים עולה כי לאחר שנה אחת, מבין כל 1,000 חולים שהשלימו ניתוח לא-לבבי, טיפול במטופרולול ימנע 12 מקרים של אוטם לבבי ושישה מקרים של רה-וסקולריזציה כלילית, אך מנגד, צפויה עליה של 13 מקרי תמותה ושישה אירועים מוחיים.

המחשבה הייתה כי טיפול בחסמי ביתא יצמצם את העליה בקטכולאמינים במהלך ניתוח וכך יפחית את הסיכון לאוטם לבבי סביב הניתוח. אכן, ממצאי מחקר POISE העידו על ירידה בשיעורי אוטם לבבי, אך זאת על חשבון עליה בתמותה ואירועים מוחיים. אותה תופעה תועדה לאחר שנה אחת, כאשר הגורמים המנבאים תמותה לאחר שנה אחת כללו אוטם לבבי (יחס סיכויים של 3.07), רה-וסקולריזציה כלילית (יחס סיכויים של 0.31), אירוע מוחי (יחס סיכויים של 5.94), דום לב (יחס סיכויים של 11.80) ותסחיף ריאתי (יחס סיכויים של 11.6).

החוקרים כותבים כי נדרשת עוד עבודה רבה בכל הנוגע להשפעות שינויים ההמודינאמיים סביב ניתוחים על התוצאות בשלב מאוחר יותר.

מתוך כנס ה-ACC

לידיעה ב-MedPage Today

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה