מאת נעה גינזבורג , BSc
באופן צפוי למדי, מבוגרים שהוריהם חיו עד גיל מבוגר מאד הם בעלי סיכון נמוך מהממוצע לסבול מבעיות בכלי הדם בגיל המעבר. מחקרים קודמים מצאו כי הורים שחיו עד גיל מבוגר משפרים את סיכויי ילדיהם להימנע ממחלות לב ומהישרדות טובה יותר בכלל, אך החוקרים כאן, מבריטניה, טוענים כי זהו המחקר ראשון שבחן את הקשר בין אריכות ימים אצל ההורים לבין היארעות מחלות כלי דם פריפרליות, אי ספיקת לב ופרפור עליות בצאצאיהם. המחקר פורסם החודש ב- Journal of the American College of Cardiology.
ההורים בחנו למעלה מ-186 אלף צאצאים בגיל העמידה מאנגליה, וולש וסקוטלנד שהוריהם כבר לא בין החיים. החוקרים עקבו אחר משתתפים בני 55-73 במשך כשמונה שנים לפחות. הם מצאו כי ככל שאמם ואביהם של המשתתפים מתו בגיל מבוגר יותר, כך גם המשתתפים עצמם; נתון זה לא השתנה גם כשהתחשבו במגוון גורמי סיכון וערפלנים כמו גיל, מין, חינוך, עישון ופעילות גופנית, BMI ומוצא אתני ואפילו ההכנסה של המשתתפים.
החוקרים מצאו גם כי משתתפים שהוריהם חיו עד גיל מבוגר היו בסיכון נמוך יותר גם לסבול משבץ, יתר לחץ דם, אנמיה וכולסטרול גבוה, פרפור חדרים או מחלת כלי דם היקפית. לדברי החוקרים, ישנה השפעה לגורמים גנטיים, סביבתיים ולאורחות החיים על אריכות הימים של צאצאים להורים שמתו בגיל מבוגר, אך למרות כל אלו, ניכר שלאורך חייו של ההורה יש יכולת לחזות את אורך חייו של צאצאיו. הם מציינים כי על הרופא המטפל לעקוב אחר נתונים אלה, ובמקרה של צאצא של הורה שמת בגיל צעיר יכול הרופא להפנותו לבדיקות סקר למחלות לב וכלי דם גם ללא גורמי סיכון אחרים בולטים. .
J Am Coll Cardiol 2016.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!