בנשים עם סרטן שד גרורתי וחיובי לקולטנים לאסטרוגן ייתכן מהלך קליני וריאבילי מאוד, עם הישנויות בתוך חודשים או שנים. זיהוי הנשים בהם צפויה בקרה טובה של המחלה עם תכשיר הורמונאלי יחיד אל מול הנשים הנדרשות לטיפול נרחב יותר מהווה אתגר קליני חשוב. כעת, מניתוח משני של נתוני מחקר BOLERO-2 עולה כי שתי מוטאציות בגן ESR1 (Estrogen Receptor α) Y537S ו-D538G נפוצות בנשים עם סרטן שד גרורתי שקיבלו טיפול קודם במעכבי ארומטאז. שתי המוטאציות מלוות בביולוגיה אגרסיבית יותר של הגידול ותוצאות גרועות יותר.
בתקופה שבין 16 בדצמבר, 2014 ועד 26 באוגוסט, 2015, החוקרים בחנו את כל דגמות cfDNA (Cell-Free DNA) ממשתתפות במחקר BOLERO-2, בו חולקו נשים מ-189 מרכזים ב-24 מדינות לטיפול ב-Exemestane עם פלסבו או Exemestane עם Everolimus. המחקר כלל נשים לאחר מנופאוזה עם סרטן שד גרורתי וחשיפה קודמת למעכבי ארומטאז. דגימות פלזמה היו זמינות עבור 541 מבין 724 משתתפות (74.7%). החוקרים בחנו את ההשפעה של המוטאציות על ההישרדות הכוללת ואת ההשפעה של מוטאציות על הישרדות ללא-התקדמות לפי קבוצת הטיפול.
מבין 541 הנשים הזמינות להערכה, ב-156 נשים זוהתה מוטאצית ESR1 מסוג D538G (21.1%) ו/או Y537S (13.3%), כאשר ב-30 נשים זוהו שתי המוטאציות. מוטאציות אלו לווה בהישרדות כוללת קצרה יותר (32.1 חודשים ללא המוטאציות, 25.99 חודשים עם מוטאציית D538G, 19.98 חודשים עם מוטאציית Y537S ו-15.15 חודשים בנוכחות שתי המוטאציות).
התועלת מבחינת הישרדות ללא-התקדמות בעקבות תוספת Everolimus ל-Exemestane הייתה דומה באלו עם מוטאציית D538G לנשים ללא המוטאציות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מוטאציות ESR1 הן נפוצות בנשים עם סרטן שד גרורתי, חיובי לקולטנים לאסטרוגן, לאחר טיפול במעכבי ארומטאז. מוטאציות Y537S ו-D538G לווה בביולוגיה אגרסיבית יותר של הגידול.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!