בתחילת הרצאתו של פרופ’ ג’ון צ’פמן, הנשיא לשעבר של החברה האירופאית לטרשת עורקים, ”טיפולים חדשניים בהיפרכולסטרולמיה משפחתית (FH) ”,הוצגה סקירהשל ההתפתחויות החשובות בהבנת התחום בשנים האחרונות:

1.        הקשר הסיבתי בין רמתכולסטרולLDLומחלת טרשת עורקים

2.        הנטל הבריאותי של עודף כולסטרולLDLלאורך החיים

3.        LDLכולסורול “נמוך יותר טוב יותר”

4.        הצורך בתחילת טיפול בגיל צעיר, במיוחד בחוליFH

להלן הנקודות המרכזיות מהמשך הרצאתו:

•                     בחיות, מסביר פרופ’ צ’פמן,רמות ה-LDLכולסטרולנמוכות, רמות ה-HDLכולסטרול גבוהות ואף חיה, מלבד פילים, אינה סובלת מטרשת עורקים., החיות כידוע פעילות מאוד מבחינה גופנית… גם בני האדם נולדים עם רמותLDLנמוכות סביב 30 מ”ג/ד”ל. אך אצל בני האדם, מציין פרופ’ צ’פמן משהו השתבש.. מכיוון שאין לנו צורך בכולסטרול חיצוני נוסף לבניית רקמות שנפגעו, הגענו למצבים של עודף כולסטרול.

•                     העדויות ב-5 השנים האחרונות הובילו לתובנה שה- כולסטרולLDLאינו רק ביומרקר לטרשת עורקים אלא גורם ממשי להתפתחותה של המחלה.

•                     השגת רמות כולסטרולLDLנמוכות מ-50 מ”ג/ד”ל נמצאו כמייצבות רובד טרשתי והוכחו כגישה אפקטיבית להפחתת הסיכון בחולים במחלה קרדיווסקולרית.

•                     ב-FHקיימות רמות גבוהות של כולסטרולLDLמגיל צעיר, כולל הצטברות רבדים טרשתיים באיזורים שונים, עובדה המעלה משמעותית את הסיכון הקרדיווסקולרי. ההצטברות נפוצה בעיקר בעורקים הכליליים, בעורק התרדמה, בכליות ובהסתיידות מוקדמת של עורקים. לכן יש חשיבות רבה לסקירה תקופתית של האזורים הללו לזיהוי טרשת בכל חולי ה-FHבאמצעות הדמיות לא פולשניות.

•                     ב-FHמעורבים מס’ גנים ולא בהכרח רק הרצפטורים של ה-LDL.

•                     קיימת שונות רבה ברמות כולסטרולLDLב-FHוזאת בשל גורמים נוספים כמו תזונה, עישון, פעילות גופנית ועוד.

•                     ב-FHהומוזיגוטי נטל ה- כולסטרולLDLיגרום לכך שהמחלה הקורונרית והתמותה עלולים להתרחש לפני גיל 20, ב-FHהטרוזיגוטי בגיל 35 , וללאFHהצפי לתחלואה בסביבות גיל 55 .

•                     התחלת טיפול בסטטינים בילדים בסביבות גיל 12 הובילה לדחיית התחלואה הקרדיווסקולרית במטופלים עםFH, וההנחיות כיום במס’ מקומות באירופה במקרים קשים שלFHהינן להתחיל טיפול בסטטינים בגיל 6-8 .יש חשיבות רבה לאבחן ילדים עםFHלפני גיל ההתבגרות, ובהתאם להתחיל בטיפול בסטטינים.

•                     אבל… קיימת שונות רבה בתגובה לטיפול, בעיקר על רקע גנטי. שונות זומחייבת מעקב אחר טיפול בסטטינים והתאמת טיפול לפי הצורך. הנושא חשוב ובולט במיוחד ב-FH.

•                     יעדי הטיפול ב-FHהינםמתחת ל-135 מ”ג/ד”ל בילדים, פחות מ-100 מ”ג/ד”ל במבוגרים ומתחת ל-70 מ”ג/ד”ל במבוגרים עםCHDאו סוכרת.

•                     פירמידת הסיכון הקרדיווסקולרי כוללת מטופלים עםFHשאינם ביעדיכולסטרולLDL, מטופלים במניעה שניונית שאינם ביעדי ה-LDL-C, ומטופלים עם אי-סבילות לסטטינים.

•                     הנחיות החברה האירופאית דירגו את רמת סיכון ע”פ רמות כולסטרולLDLוהסיכון הכולל והמלצות הטיפול בהתאם. לגביFH, ארסנל הטיפולים כלל עד לאחרונה סטטינים, אזטימיב, רזין, ניאצין, פיברטים, אומגה 3 וחוסמיASO-apoB100 NTPבמקרים נדירים.

•                     כעת מצטרף לאפשרויות הטיפול גם ה-PCSK9שהוא פרוטאין קטן שהקשר שלו ל-FHהתגלה ב-2001 ומאז מחקרים מעבדתיים וקליניים הובילו לפיתוח התרופתי.

•                     הסטטינים פועלים על הרצפטורים שלLDL-Cבכבד לצורך הפחתת הרמות בדם, אך הם משפעלים גם את ה-PCSK9שלמעשה פוגעים ביעילות הרצפטורים שלכולסטרולLDL. כך שאם ניתן למנוע שחרור שלPCSK9– יעילות הרצפטורים תהיה גדולה יותר בהפחתת כולסטרולLDL.

•                     מניעת שיחרור ה-PCSK9מתבצעת באמצעות נוגדן חד שבטי , וכיום יש שלוש מולקולות שונות שמבצעות זאת (Evolocumab , Alirocumabו-Bococizumab) . הזרקת נוגדנים אלה גורמת להפעלה מוגברת שלהרצפרטורים ולהורדת ה-LDL-Cוכמות ה-PCSK9החופשית בדם. הפעילותמהירה,משפיעה תוך יום-יומיים מההזרקה ונמשכת לאורך של כשבועיים.

•                     אפקט זה נבדק גם ב-FHונמצאה ירידה משמעותית ומובהקת ברמות ה-LDL-C. ההשפעה על ה-LDL-Cהייתה עקבית בסוגים שונים שלFHמבחינת המוטציות הגנטיות.

•                     מבחינת בטיחות , פרופ’ צ’פמן הציג נתונים אודות תופעות לוואי ב-Alirocumabשהדגימו שיעורים נמוכים של תו”ל ובטיחות גבוהה.

•                     התועלת הקרדיווסקולרית צפוייה להיות גבוהה יותר תחת השימוש בתרופות אלה. מס’ מחקרים קליניים שידווחו על התוצאות הקליניות של הטיפול צפויים להתפרסם בקרוב.

•                     צ’פמן מדגיש שגם הגעה לרמות מאוד נמוכות שלLDL-Cבעקבות הטיפול לא הראו עלייה בתו”ל או הפחתה בבטיחות התרופה, כולל השפעה על רמות הורמונים.

•                     לאור זאת מעריך צ’פמן שמבחינת קוי הטיפול, הסטטינים יישארו ראשונים, לאחר מכן אזטימיב, והנוגדנים החד שבטיים שלPCSK9כקו טיפול שלישי.

להרצאה המלאה

לדף הסיקור וגלריית התמונות