למרות שמדובר בנתונים מוקדמים, ממצאי מחקר חדש עשויים להסביר מדוע תוספת נוגדי-חמצו עשויה להיות שגויה בחולים עם מחלות ממאירות. מתוצאות המחקר שפורסמו ב-Nature עולה כי לפחות במלנומה, נוגדי-חמצון מעודדים התקדמות של המחלה ע”י עידוד התפתחות גרורות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תאי גידולים סולידיים נכנסים לעיתים קרובות לזרם הדם ומתפשטים באופן סיסטמי, אך מאוד לא-יעילים ביצירת גרורות מרוחקות מסיבות שאינן ברורות. במחקר הנוכחי הם בחנו תאי מלנומה מאדםואת יכולתם לשלוח גרורות בעכברים.
מהנתונים עולה כי במלנומה שכיחות גבוהה של תאים שיצרו גידולים תת-עוריים, אך עם שיעור נמוך בהרבה של תאים שיצרו גידולים לאחר השתלה לתוך הוריד או לתוך הטחול, בפרט בקרב מלנומות עם פיזור גרורתי לא-יעיל. תאי מלנומה בדם ובאיברים ויסארלים פיתחו עקה חמצונית שלא תוארה בגידולים תת-עוריים. גידולי מלנומה ששלחו גרורות בהצלחה עברו שינויים מטבוליים במהלך הגרורות שהביאו לעליה ביכולתם לעמוד בעקה חמצונית, כולל עליה בתלות באנזימים מייצרי NADPH במסלול חומצה פולית.
נוגדי-חמצון עודדו גרורות מרוחקות בעכברים. עיכוב מסלול חומצה פולית באמצעות מתוטרקסט במינון נמוך, פגיעה בביטוי ALDH1L2 או ב-MTHFD1 הביא לעיכוב פיזור גרורתי מרוחק ללא השפעה משמעותית על הגדילה של גידולים תת-עוריים באותם עכברים.
לאור זאת, נראה כי עקה חמצונית מגבילה את יכולת הפיזור הגרורתי של תאי מלנומה בגוף האדם.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!