במאמר שפורסם במהלך חודש אפריל בכתב העת Current Biology מדווחים חוקרים על נתונים חדשים מהם עולה קשר בין דיכאון מג’ורי ובין מספר שינויים בהרכב הגנטי, ממצאים התומכים במודל הביולוגי של דיכאון. החוקרים מדווחים כי בחולים עם דיכאון ניתן למצוא כמות גדולה יותר של דנ”א מיטוכונדריאלי וקצוות דנ”א קצרים יותר בהשוואה לנבדקים שאינם סובלים מדיכאון וכי דיכאון מקדים את השינויים המולקולאריים הללו.
החוקרים אספו דגימות רק מ-11,670 נשים סיניות במחקר CONVERGE (China, Oxford and VCU Experimental Research on Genetic Epidemiology). כ-50% מהמשתתפים סבלו מדיכאון חמור והיתר לא סבלו מדיכאון. המחקר כלל נשים בלבד מאחר והסיבות לדיכאון בגברים עשויות להיות שונות מהגורמים בנשים והחוקרים ביקשו להקפיד על מדגם הומוגני ככל הניתן.
במדגם זה השלימו החוקרים ריצוף של כל הגנום, שאפשר להם לבחון חלקים מהגנום שלא נבחנו עד כה, דוגמת המיטוכונדריה, המשמשת כסוללה של כל תא. במהלך החיפושים אחר גנים המלווים בסיכון מוגבר לדיכאון החוקרים מצאו במקרה כי בחולים הסובלים מדיכאון חותמת מולקולארית משמעותית בהשוואה לאלו שלא סבלו מדיכאון.
לדוגמא, הנתונים הצביעו על קשר בין דיכאון מג’ורי ובין אורך טלומרים ממוצע שהיה קצר יותר וכן זוהה קשר משמעותי בין דיכאון מג’ורי ובין דנ”א מיטוכונדריאלי.
החוקרים שחזרו את הקשר בין דיכאון מג’ורי ובין עליה בכמות דנ”א מיטוכונדריאלי במחקר מקרה-ביקורת אירופאי שכלל 216 משתתפים, כולל גברים ונשים, בהם דגימות דנ”א נלקחו מהדם ולא מהרוק.
מנתוני CONVERGE עולה כי כמות דנ”א מיטוכונדריאלי עומדת בקורלציה משמעותית עם המספר הכולל של אירועי דחק במהלך החיים ועם התעללות מינית בילדות. הקשר בין סמנים מולקולארים ובין התעללות מינית בילדות היה בולט יותר עם התעללות חמורה יותר.
החוקרים כותבים כי חוויות רעות במהלך החיים, בעיקר בשלב מוקדם, עלולות להוביל להתפתחות מחלות. רמזים למנגנונים האחראיים ניתן למצוא עם זיהוי חותמת מולקולארית של דחק, הכוללת שינויים בהרכב הגנטי. מהנתונים הנוכחיים עלה יחס סיכויים של 1.33 בין תחלואה על-רקע דחק, דיכאון מג’ורי וכמות דנ”א מיטוכונדריאלי ויחס סיכויים של 0.85 עם אורך הטלומרים.
בהמשך, החוקרים השלימו ניסוי בעכברים והוכיחו כי הדחק גרם לשני השינויים המולקולאריים, שהם הפיכים באופן חלקי וניתן להפיקם עם מתן קורטיקוסטרון. משילוב נתונים אלו עולה כי השינויים בכמות דנ”א מיטוכונדריאלי ואורך הטלומרים הינם תוצאה של אירועי דחק וכניסה למצב דכאוני.
מהנתונים עולה כי כמות רבה של דנ”א מיטוכונדריאלי הינה סמן מולקולארי לדיכאון מג’ורי עם השלכות חשובות בכל הנוגע להבנת ההשפעה של דחק על התפתחות המחלה.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!