גנטיקה

מהו מרווח הזמן המומלץ לאחר אירוע מוחי להשלמת ניתוח אלקטיבי? (JAMA)

ממחקר חדש עולה כי ישנה חשיבות רבה למרווח הזמן בכל הנוגע להתערבויות כירורגית לאחר אירוע מוחי. החוקרים מדווחים כי בחולים עם אירוע מוחי איסכמי בשלושת החודשים שקדמו לניתוח אלקטיבי לא-לבבי תועד סיכון גבוה יחסית לאירועים קרדיווסקולאריים ותמותה, אך הסיכון מתייצב לאחר תשעה חודשים.

מעניין לציין כי לא תועדה עליה בשיעור הסיבוכים לאחר-ניתוח בחולים לאחר אירוע מוחי שעברו ניתוחים בסיכון-גבוה, בהשוואה לניתוחים בסיכון נמול יותר, ובחולים עם פרפור פרוזדורים תועד סיכון נמוך יותר לאחר-ניתוח בהשוואה לחולים ללא פרפור פרוזדורים.

מתוצאות אלו עולה כי בחולים לאחר אירוע מוחי יש להמתין תשעה חודשים לפני ביצוע ניתוח אלקטיבי. עם זאת, הם מדגישים כי ההחלטות בנוגע למועד הניתוח יתקבלו בשיתוף פעולה עם המטופל והרופא ובאופן פרטני.

במסגרת המחקר אספו החוקרים נתונים ממאגרי נתונים ארציים בנוגע לניתוחים, כולל מועדי אשפוז ושחרור, אבחנות ונתונים סטטיסטיים. המחקר כלל ניתוחים לא-לבביים אלקטיביים שנענרכו בחולים בגילאי 20 שנים ומעלה, בין השנים 2005-2011. הסקירה כללה רק חולים עם אירוע מוחי איסכמי, אלו עם אירוע מוחי המורגי או אירוע איסכמי חולף לא נכללו במחקר.

המשתתפים סווגו לחמש קבוצות: 1) משתתפים ללא היסטוריה של אירוע מוחי; 2) משתתפים עם אירוע מוחי בתוך שלושה חודשים מהניתוח; 3) אירוע מוחי 3-6 חודשים לפני הניתוח; 4) אירוע מוחי 6-12 חודשים לפני הניתוח; 5) אירוע מוחי 12 חודשים ומעלה לפני הניתוח.

הניתוחים סווגו לפי ניתוחים בסיכון נמוך (דוגמת החלפת קרנית), סיכון בינוני (דוגמת כריתת רחם) וסיכון גבוה (דוגמת פרוצדורה המערבת כלי דם מג’וריים בבטן). התוצא העיקרי היה שיעורי תמותה מכל-סיבה ושיעור סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים, שכללו שילוב של אוטם לא-פטאלי של שריר הלב, אירוע מוחי איסכמי לא-פטאלי ותמותה קרדיווסקולארית. אירוע מוחי איסכמי חוזר הוגדר כתוצא נפרד.

הסקירה כללה למעלה מ-480,000 ניתוחים, מתוכם 1.5% נערכו בחולים עם היסטוריה של אירועים מוחיים. בממוצע, חולים עם אירוע מוחי קודם היו מבוגרים יותר ב-16 שנים, עם שכיחות גבוהה יותר של גברים וקיבלו בשכיחות גבוהה יותר תרופות לטיפול במחלות לב וכלי דם, עם שכיחות גבוהה יותר של מחלות רקע.

שיעורי ההיארעות של סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים לאחר 30 ימים עמדו על 54.4 מקרים ל-1,000 חולים באלו עם אירוע מוחי קודם בכל נקודת זמן, בהשוואה ל-4.1 ל-1,000 מטופלים באלו ללא היסטוריה של אירועים מוחיים.

מרווח הזמן בין האירוע המוחי ובין הניתוח זוהה כגורם חשוב. שיעורי ההיארעות של אירועים מוחיים איסכמיים לאחר 30 ימים היו גבוהים פי 149.6 בחולים עם אירוע מוחי במרווח של פחות משלושה חודשים לפני הניתוח, בהשוואה לחולים ללא היסטוריה של אירועים מוחיים (119.5 לעומת 0.8 מקרים ל-1,000 מטופלים).

שיעורי ההיארעות של מקרי תמותה מכל-סיבה לאחר 30 ימים היו גבוהים פי 12.6 בחולים עם היסטוריה של אירוע מוחי במרווח של פחות משלושה חודשים לפני הניתוח, בהשוואה לחולים ללא היסטוריה של אירועים מוחיים (76.6 לעומת 6.1 מקרים ל-1,000 מטופלים).

החוקרים זיהו ירידה הדרגתית בסיכון בעקבות אירוע מוחי קודם ככל שמרווח הזמן בין האירוע המוחי והניתוח היה ארוך יותר. הסיכון המוגבר לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים על-רקע אירוע מוחי קודם נבע ברובו מסיכון גבוה להישנות אירוע מוחי, עם יחס סיכויים מתוקן של 67.6 להישנות אירוע מוחי בחולים עם אירוע מוחי במרווח של פחות משלושה חודשים מהניתוח. הסיכון לתמותה קרדיווסקולארית היה גבוה יותר בחולים עם היסטוריה של אירוע מוחי. לא זוהה קשר משמעותי בין אירוע מוחי קודם ובין הסיכון לאוטם שריר הלב.

יחסי הסיכויים לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים היה דומה או אף גבוה יותר בניתוחים בסיכון נמוך והחוקרים מדגישים כי חשוב לשקול את ההשלכות גם של ניתוחים מינוריים לאחר אירוע מוחי.

החוקרים מציינים כי הנתונים מצביעים על סיכון מוגבר לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים לאחר 30 ימים בנוכחות היסטוריה של אירוע מוחי בחולים ללא פרפור פרוזדורים (יחס סיכויים של 4.74), בהשוואה לחולים ללא פרפור פרוזדורים (יחס סיכויים של 2.18, p<0.001).

החוקרים מסכמים וכותבים כי היסטוריה של אירוע מוחי מלווה בשיעור סיבוכים גבוה יותר לאחר התערבויות ניתוחיות, בפרט במידה ומרווח הזמן בין האירוע המוחי והניתוח עמד על פחות מתשעה חודשים. לאחר תשעה חודשים, הסיכון הנלווה מתייצב, אם כי עדיין מוגבר בהשוואה לחולים ללא אירועים מוחיים.

JAMA. Published online July 16, 2014

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • אובדן שמיעה ונוירופתיה עלולים לקצר את תוחלת החיים בקשישים (J Am Geriatrics Society)

    אובדן שמיעה ונוירופתיה עלולים לקצר את תוחלת החיים בקשישים (J Am Geriatrics Society)

    אובדן שמיעה תלוי-גיל ונוירופתיה היקפית בקשישים מקצרת את תוחלת החיים הן באופן ישיר והן באופן עקיף דרך השפעה על שיווי משקל ויציבות, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of the American Geriatrics Society. במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות 793 קשישים ממרפאות ראשוניות שלקחו חלק במחקרי OKLAHOMA Studies בשנת 1999. המשתתפים השלימו […]

  • האם חיסון כנגד COVID מעלה את הסיכון להתלקחות טרשת נפוצה? (Neurology)

    האם חיסון כנגד COVID מעלה את הסיכון להתלקחות טרשת נפוצה? (Neurology)

    מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Neurology עולה כי חיסון כנגד COVID-19 אינו מלווה בעליה בסיכון להתלקחות טרשת נפוצה. עם זאת, תוארה עליה קטנה בסיכון להתלקחות לאחר קבלת מנת דחף כנגד COVID-19 באלו עם טרשת נפוצה פעילה. החוקרים השלימו מחקר תצפיתי שהתבסס על נתונים ממאגר French National Health Data System וזיהו 124,545 חולים עם טרשת נפוצה, […]

  • טיפול ב-Ofatumumab טוב יותר מ-Teriflunomide לטיפול בטרשת נפוצה התקפית-הפוגתית באוכלוסיות שונות (Neurology)

    טיפול ב-Ofatumumab טוב יותר מ-Teriflunomide לטיפול בטרשת נפוצה התקפית-הפוגתית באוכלוסיות שונות (Neurology)

    במאמר שפורסם בכתב העת Neurology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי הנוגדן החד-שבטי Ofatumumab (קיסימפטה) יעיל יותר מהתכשיר האימונו-מודולטורי  Teriflunomide(אובג’יו) בהשגת הפוגה בחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, באוכלוסיות מרקע אתני שונה. החוקרים השלימו ניתוח פוסט-הוק של מחקר ASCLEPIOS I ו-ASCLEPIOS II להשוואת היעילות והבטיחות של Teriflunomide לעומת Ofatumumab בחולים עם טרשת נפוצה […]

  • האם מתן תוך-תקאלי של מורפין עלול להביא לעליה בסיכון לסיבוכים לאחר-ניתוח? (Br J Anaesthesia)

    האם מתן תוך-תקאלי של מורפין עלול להביא לעליה בסיכון לסיבוכים לאחר-ניתוח? (Br J Anaesthesia)

    מתן מורפין תוך-תקאלי במהלך ניתוח או לידה מלווה בעליה משמעותית בסיכון לבחילות והקאות לאחר-ניתוח, גרד ואצירת שתן, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה חדשה שפורסמו בכתב העת British Journal of Anaesthesia. החוקרים בחנו את הנתונים מ-168 מחקרים שכללו 9,917 משתתפים שעברו ניתוחים שונים או לידה תחת הרדמה כללית או ספינאלית. הם ערכו השוואה בין חולים שקיבלו מורפין […]

  • יתר לחץ דם שאינו מטופל מלווה בסיכון מוגבר למחלת אלצהיימר (Neurology)

    יתר לחץ דם שאינו מטופל מלווה בסיכון מוגבר למחלת אלצהיימר (Neurology)

    בקשישים עם יתר לחץ דם שאינו מטופל עליה של 36% בסיכון למחלת אלצהיימר, בהשוואה לאלו ללא יתר לחץ דם ועליה של 42% בסיכון למחלת אלצהיימר לעומת אלו עם יתר לחץ דם מטופל, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Neurology. החוקרים השלימו מטה-אנליזה להערכת נתונים אודות 31,250 משתתפים בגילאי 60 שנים ומעלה (גיל ממוצע של […]

  • ניהול סב-ניתוחי של טיפול נוגד קרישה  (JAMA)

    ניהול סב-ניתוחי של טיפול נוגד קרישה  (JAMA)

    מגזין הג'ורנאל קלאב המשולב מס' 3: בקרב מטופלים הנוטלים נוגדי קרישה, הסיכונים הטרומבוטיים מחד גיסא, והדימומיים מאידך גיסא, מתחרים זה בזה ומובילים לתהליך קבלת החלטות מורכב סביב תקופת הניתוח. נביא כאן את ההנחיות של המכללה האמריקנית לרופאי חזה לייעול הניהול הסב-ניתוחי (Perioperative) של טיפול נוגד קרישה. לפי הנחיות אלו, התקופה הסב-ניתוחית מתחילה שבוע לפני ההתערבות, ומסתיימת כ-4 שבועות לאחר מכן.

  • גורמי סיכון לאירוע מוחי בחולים לאחר תיקון מסתם מיטראלי בצנתור (Am J Cardiol)

    גורמי סיכון לאירוע מוחי בחולים לאחר תיקון מסתם מיטראלי בצנתור (Am J Cardiol)

    מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת American Journal of Cardiology עולה כי בחולים שהופנו לניתוח תיקון מסתם מיטראלי קצה לקצה בצנתור עם MitraClip שיעורים נמוכים של אירוע מוחי, כאשר סיבוך זה מופיע לרוב לאחר השחרור ותוארו בעיקר בחולים עם פרפור פרוזדורים, הפרעה בתפקוד כלייתי, או מדד CHA2DS2-VASc גבוה. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות פרופיל […]

  • האם טיפול הורמונאלי כנגד סרטן שד עשוי להפחית את הסיכון לדמנציה? (JAMA Netw Open)

    האם טיפול הורמונאלי כנגד סרטן שד עשוי להפחית את הסיכון לדמנציה? (JAMA Netw Open)

    בנשים עם סרטן שד שקיבלו טיפול הורמונאלי תועד סיכון מופחת לאבחנה של מחלת אלצהיימר ודמנציה, כך עולה מתוצאות מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפול הורמונאלי מהווה טיפול מקובל בנשים עם סרטן שד חיובי לקולטנים להורמונים, למרות ההשפעה הקוגניטיבית האפשרית של הטיפול, כולל קשר אפשרי עם מחלת […]

  • מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר את Vorasidenib לטיפול בגליומה (מתוך הודעת ה-FDA)

    מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר את Vorasidenib לטיפול בגליומה (מתוך הודעת ה-FDA)

    מנהל המזון והתרופות האמריקאי (Food and Drug Administration) לטיפול במקרים מסוימים של גליומה דיפוזית עם מוטציות IDH (או Isocitrate Dehydrogenase) ומדובר בטיפול הממוקד הראשון שאושר לטיפול בסוג זה של גידולים מוחיים. באופן ספציפי, הטיפול הפומי מכוון כנגד IDH1 ו-IDH2 ומאושר לטיפול לאחר ניתוח במבוגרים וילדים בגילאי 12 שנים ומעלה עם אוליגודנדרוגליומה או אסטרוציטומה בדרגה 2 […]

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה