מקרי תמותה מסיבות לא-טבעיות נפוצים יותר בחולי סוכרת, לפחות בשבדיה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש מאי בכתב העת Diabetes Care. מדובר במחקר האפידמיולוגי הארצי הראשון להערכת מקרי תמותה לא-טבעית בחולי סוכרת.

החוקרים זיהו סיכון מוגבר לתמותה מסיבות לא-טבעיות, כולל מעשי אובדנות, תאונות ואף רצח, בקרב חולים עם סוכרת מסוג 1 וסוכרת מסוג 2. הם גם מצאו כי מקרי התמותה אירעו בגיל צעיר יותר בחולי סוכרת, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.

החוקרים כותבים כי גורמים שונים לתמותה לא-טבעית, בפרט הרעלה מכוונת או מקרית, נפוצים יותר בחולי סוכרת. בטרם ניתן יהיה ליישם גישות מניעה, דרושה הבנה מעמיקה יותר של גורמי הסיכון והמגנונים העומדים בבסיס הסיכון המוגבר.

החוקרים בחנו את הנתונים אודות כ-252,000 חולים ממאגר Swedish National Diabetes Register בין השנים 1996-2009. סוג הסוכרת לא תועד, אך החוקרים קבעו גיל סף של 40 שנים בעת הרישום למאגר, כאשר ההנחה הייתה כי 6% מהצעירים מתחת לגיל 40 סבלו מסוכרת מסוג 1 והיתר אובחנו עם סוכרת מסוג 2.

לכל חולה סוכרת התאימו החוקרים חמישה נבדקים מהאוכלוסייה הכללית בשבדיה, מתוך מאגר שכלל כ-1.2 מיליון תושבים.

הסיכון לתמותה מסיבה לא-טבעית עמד על 77.3 מקרים ל-10,000 אנשים בקרב חולי סוכרת, זאת בהשוואה ל-32.1 מבין 10,000 אנשים באוכלוסיה הכללית, עם סיכון יחסי של 2.23 לאחר תקנון לגיל, מין והמדינה בה נולדו. יחס הסיכון לאובדנות עמד על 3.36 ולתאונות מכל סוג עמד על 1.98.

בחולי סוכרת תוארה עליה ניכרת בשיעורי הרעלה עצמית מכוונת (יחס סיכון של 5.77), הרעלה מקרית (יחס סיכון של 3.82) ותאונות דרכים (יחס סיכון של 3.73). למרות שמספר ושיעור מקרי הרצח היה קטן (0.6 לעומת 0.2 ל-10,000 אנשים), הסיכון עדיין היה גדול יותר בקרב חולי סוכרת (יחס סיכון של 3.08).

הקשרים הללו נותרו על כנם לאחר תקנון נוסף למחלות פסיכיאטריות ורמת השכלה.

חציון גיל המשתתפים שביצעו מעשה אובדני היה נמוך יותר משמעותית בקרב חולי סוכרת (64 לעומת 75 שנים, P<0.001). ההבדל בחציון הגיל במקרי תמותה עקב תאונות דרכים היה קטן יותר, אך עדיין מובהק מאוד.

באשר להרעלה עצמית מכוונת או אקראית, מקרי התמותה היו נפוצים יותר משמעותית בחולי סוכרת כאשר מדובר היה בתרופות פסיכיאטריות, תרופות נרקוטיות, אלכוהול ושאיפת פחמן חד-חמצני.

מקרי תמותה מכוונת או מקרית עקב שימוש בסמים ותרופות לא-ידועות היו נפוצים יותר משמעותית בחולי סוכרת, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית (39.3% לעומת 23.7%, P<0.001). בקטגוריה זו, מקרי תמותה עקב מעשה אובדני ודאי היו גבוהים משמעותית בחולי סוכרת (יחס סיכון של 10.24, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית).

מבין 105 מקרי התמותה עקב הרעלה עקב סמים ותרופות לא-ידועות בחולי סוכרת, 30% היו מקרים של הרעלה עם אינסולין ותרופות היפוגליקמיות פומיות. מבין כל ההרעלות הפטאליות בקבוצת חולי סוכרת, 8.9% זוהו כהרעלות עקב מינון-יתר של תרופות להפחתת רמות הסוכר בדם. מהממצאים הללו עולה כי מרבית המקרים של מינון-יתר פטאלי של אינסולין נובעים ממעשי אובדנות ולא מתאונות, ממצא העולה בקנה אחד עם מחקרים קודמים.

הסיכון המוגבר במיוחד לצורות שונות של הרעלה פטאלית, ללא תלות בשאלה אם מדובר היה במעשה אובדני או תאונה, מקשה במיוחד על פיתוח גישות יעילות למניעת מקרי תמותה באוכלוסיה זו.

Diabetes Care. Published online May 21, 2014

לידיעה במדסקייפ