צוות חוקרים מישראל, בראשות פרופסור אריאל רוגין מבית החולים רמב”ם בחיפה, עקבו אחר ההיארעות של גידולי ראש וצוואר ברדיולוגים וקרדיולוגים התערבותיים ואספו דיווחים על 36 מקרים של ממאירויות ראש וצוואר בקרב רופאים העובדים עם קרינה מייננת במעבדות צנתורים.

החוקרים אספו את הנתונים בנוגע לסיכון האפשרי לגידולים אלו מפברואר 2012, כאשר בידיהם היו תשעה מקרים. כעת, פרופ’ רוגין הסביר במהלך הרצאה בכנס ה-SOLACI לשנת 2014 כי לידיהם הגיעו דיווחים על 36 מקרים, כולל 28 קרדיולוגים התערבותיים, שני אלקטרופיזיולוגים ושישה רדיולוגים התערבותיים. סוגי הגידולים כללו GBM (Glioblastoma Multiforme, 50% מהמקרים), Astrocytoma (7%) ו-Meningioma (14%).

כל הרופאים המעורבים עבדו במשך תקופות ממושכות (12-32 שנים, ממוצע של 23 שנים) כרופאים התערבותיים עם חשיפה לקרינה מייננת.

החוקרים מסבירים כי הראש של הקרדיולוגים, בניגוד ליתר חלקי הגוף, אינו מוגן במהלך ההתערבות ובמהלך פרוצדורות אלקטרופיזיולוגיות מסוימות ולכן חשוף במיוחד לקרינה. מינון הקרינה השנתי בקרדיולוגיה נע סביב 20-30 mSv, כאשר הצד השמאלי של הראש חשוף כפליים בהשוואה לצד הימני, שכן הקרדיולוג עומד במהלך הפרוצדורה מימין לחולה, כאשר מקור הקרינה לשמאלו.

פרופ’ רוגין תיאר את שטף המכתבים שנשלחו אליו לאחר שהוא ושותפיו פרסמו את המאמר הראשון ושוב לאחר העדכון שכלל תשעה מקרים נוספים ופורסם בהמשך אותה שנה. הוא מאמין כי קרדיולוגים התערבותיים מודעים למחלות מסוימות הקשורות במקצוע שלהם 0 בעיות אורתופדיות, קטרקט וממאירויות אך ייתכן כי אינם סבורים כי הם עצמם מצויים בסיכון.

לדבריו, בעידן ההתערבותי, נפח המקרים לכל רופא, נפח המקרים לכל מעבדה, משך השיקוף בכל מקרה, מורכבות המקרים והשימוש בבדיקות הדמיה לבביות עלו כולם באופן משמעותי ובעקבות זאת גם החשיפה לקרינה.

קרדיולוגים התערבותיים חשופים לכמות הקרינה הגדולה ביותר מבין אנשי המקצוע בתחום הרפואה. בממוצע, קרדיולוג התערבותי נחשף לכ-640 שעות קרינה, מספר גבוה עוד יותר (מעל 800 שעות) ברופאים בכירים במשרה מלאה וברופאים אלקטרופיזיולוגים בכירים (700 שעות). יתרה מזאת, אמצעי ההגנה הנוכחיים מפני קרינה מגנים לרוב על הגו ועל בלוטת התריס, אך אינם מספקים הגנה על הראש.

חסרים נתונים מבוססי-ראיות בנושא, והמקרים המדווחים בסדרה זו עשויים כולם לנבוע מתוצאה אקראית, ללא כל קשר לחשיפה תעסוקתית. למרות זאת, סביר להניח כי קרינה מייננת אינה מביאה לשיפור המצב הבריאותי.

פרופ’ רוגין מציע שיתוף פעולה בין מדינות ואיגודים מקצועיים במטרה להעריך טוב יותר את היקף הבעיה ולפתח גישות טובות יותר להגנה על הרופאים במקום העבודה, כולל שיפור המודעות.

SOLACI 2014

לידיעה במדסקייפ