בני המשפחה מעורבים בתהליכי קבלת החלטות רפואיות בקרוב למחצית מהחולים בגילאי 65 שנים ומעלה, שאושפזו במשך 48 שעות ומעלה, ונדרשו להחלטה רפואית מג’ורית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש ינואר בכתב העת JAMA Internal Medicine.
החוקרים כותבים כי למרות שמחקרים קודמים הדגימו את החשיבות של עזרה בתהליכי קבלת החלטות בתנאי טיפול נמרץ, ומצאו כי מעורבות קרובי משפחה היא נפוצה בחולים מאושפזים גם במחלקות פנימיות. יתרה מזאת, מעורבות כזו עולה עם גיל המטופלים ושינויים במצב ההכרה. חולים המתאשפזים ממרכזים סיעודיים נטו להישען יותר על בני משפחה בתהליכי קבלת החלטות.
במחקר התצפיתי-פרוספקטיבי, החוקרים בחנו את תהליכי קבלת החלטות בקרב מבוגרים בגילאי 65 שנים ומעלה, שאושפזו במחלקות פנימיות ובמחלקות טיפול נמרץ. הם עקבו אחר 1,083 חולים שאושפזו במשך לפחות 48 שעות, כאשר הטיפול בהם כלל קבלת החלטה רפואית מג’ורית.
קרובי משפחה היו מעורבים בתהליכי קבלת החלטות ב-47.4% מהמקרים, כאשר בני המשפחה קיבלו את כל ההחלטות ב-23% מהחולים. החולים ובני המשפחה קיבלו החלטה באופן משותף ב-24.4% מהמקרים.
מבין החולים בהם הטיפול כלל קבלת החלטה רפואית מג’ורית, 57.2% היו מעורבים בהחלטות בנוגע לטיפול להארכת חיים ו-48.6% נדרשו להחלטות בנוגע לפרוצדורות וניתוחים .46.9% מהחולים נדרשו להחלטות בנוגע לתכנית השחרור. המעורבות של בני המשפחה הייתה הנפוצה ביותר ביחידות טיפול נמרץ ועמדה על 71.1%, כאשר 43.4% מהחולים התבססו רק על בני המשפחה ו-27.7% קיבלו החלטה בשיתוף עם קרוב המשפחה. עם את, 55.1% מהחולים עם בני משפחה שלקחו חלק בתהליכי קבלת ההחלטות אושפזו למחלקות פנימיות ולא ליחידות טיפול נמרץ.
חולים עם מעורבות של קרובי משפחה נטו להיות מבוגרים יותר, כאשר הסיכויים שבני המשפחה יקבלו את ההחלטות היו הגבוהים ביותר במידה והחולים היו בגילאי 85 שנים ומעלה (יחס סיכויים של 6.40), בהשוואה לחולים בגילאי 65-69 שנים. יחס הסיכויים למעורבות קרובי משפחה בחולים בגילאי 75-84 שנים עמד על 3.26.
מעורבות קרובי משפחה הייתה נפוצה יותר בחולים שהיו מאושפזים במרכזים סיעודיים (יחס סיכויים של 1.61) והסיכויים לקבלת החלטות ע”י קרובי המשפחה היו גבוהים פי עשר בקרב חולים עם הפרעה במצב ההכרה (יחס סיכויים של 10.54).
למעלה ממחצית מקרובי המשפחה המעורבים בקבלת ההחלטות היו בנות (58.9%). בנים היו מעורבים בהחלטות ב-25% מהמקרים ובני הזוג נטלו תפקיד זה ב-20.6% מהמקרים.
חולים עם קרובי משפחה שהיו מעורבים בתהליכי קבלת ההחלטות נטו לטיפול מורכב יותר, עם דרישה רבה יותר לטיפול במנשמים (2.5% מהחולים ללא מעורבות קרובי משפחה, 13.2% מהחולים עם קרובי משפחה) והזנה מלאכותית (1.7% לעומת 14.4% בחולים עם קרובי משפחה) ואשפוז ממושך יותר (חציון של שישה ימים באלו עם קרובי משפחה ושבעה ימים באלו ללא קרובי משפחה). חולים עם קרובי משפחה שוחררו לעיתים קרובות יותר למוסדות לטיפול ממושך (21.2% לעומת 40.9%) עם שיעורי תמותה גבוהים יותר באשפוז (0% לעומת 5.9%).
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!