גנטיקה

אין תועלת להוספת Bevacizumab לטיפול בסרטן שד חיובי ל-HER2 (מתוך כנס ה- San Antonio Breast Cancer Symposium)

מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך הכנס השנתי ה-36 מטעם ה-San Antonio Breast Cancer Symposium, עולה כי להוספת Bevacizumab (אווסטין) לטיפול כימותרפי עם Trastuzumab (הרצפטין) אין השפעה על שיעורי ההישרדות ללא מחלה פולשנית, בנשים עם סרטן שד ומחלה חיובית ל-HER2.

מחקר BETH (Treatment of HER2 Positive Breast Cancer With Chemotherapy Plus Trastuzumab vs Chemotherapy Plus Trastuzumab Plus Bevacizumab) כלל 3,509 נשים עם סרטן שד חיובי ל-HER2. המשתתפות חולקו באקראי לאחד משני משטרי טיפול כימותרפי: שישה מחזורים של Docetaxel/Carboplatin עם הרצפטין (TCH), עם או ללא Bevacizumab (3,231 נשים) או טיפול מבוסס-אנתרציקלינים, שכלל שלושה מחזורים של Docetaxel עם Trastuzumab, שניתנו עם או ללא Bevacizumab ולאחריהם שלושה מחזורים של 5-Fluorouracil, Epirubicin ו-Cyclophosphamide (278 נשים).

בשני משטרי הטיפול, הנשים המשיכו בטיפול בהרצפטין, עם או ללא Bevacizumab, לאחר טיפול כימותרפי, להשלמת שנה אחת של טיפול מכוון.

באשר לתוצא העיקרי של המחקר, שהוגדר כשיעורי ההישרדות ללא מחלה פולשנית, החוקרים לא זיהו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין נשים שטופלו ב- Bevacizumab ואלו שלא קיבלו את הטיפול הנ”ל.

לאחר חציון מעקב של 38 חודשים, שיעורי ההישרדות ללא מחלה פולשנית עמדו על 92% הן בקבוצת המטופלות במשטר TCH (כלומר, אלו שטופלו ואלו שלא טופלו ב- Bevacizumab).

תוצא סיום משני כלל השוואה של שיעורי ההישרדות ללא מחלה פולשנית בחולים תחת טיפול מבוסס-אנתרציקלינים לעומת טיפול מבוסס TCH והדגים גם כן הבדל שאינו מובהק סטטיסטית בין משטרי הטיפול, עם או בלי Bevacizumab. עם זאת, המחקר לא נועד להשוות בין משטרי טיפול כימותרפי אלו, ולכן יש להתייחס לתוצאות בזהירות.

אעפ”י שלמחקר ממצאים שליליים באשר ל- Bevacizumab, מדובר בתוצאות הטובות ביותר שתוארו עד כה לטיפול אדג’וונטי בסרטן שד חיובי ל-HER2. החוקרים הופתעו משיעורי הישרדות ללא מחלה פולשנית של 92%, אל מול שיעורי הישרדות שדווחו במחקר קודם ועמדו על 86% לאחר שלוש שנים (NEJM 2011; 365:1273-1283).

כאשר החוקרים בחנו את הנתונים לפי מעורבות קשריות לימפה, תוצאות מחקר BETH הצביעו על שיעורי הישרדות ללא-מחלה של 88% לאחר שלוש שנים בנשים עם מעורבות קשריות לימפה, בין אם טופלו ב- Bevacizumab ובין אם לאו, ועל שיעור של 96% בנשים ללא מעורבות קשריות לימפה.

בסיכומו של דבר, ממחקר BETH עלה כי הוספת Bevacizumab לא הגדילה את תועלת הטיפול, אך ללא ספק הביאה לעליה בשיעור תופעות הלוואי החמורות. באשר לתופעות לוואי בדרגה 3 או 4 בעלות עניין מיוחד, יתר לחץ דם היה הרבה יותר נפוץ בקבוצת הטיפול ב- Bevacizumab (19% לעומת 4%, p<0.001). כמו כן, תועדה נטייה לשכיחות גבוהה יותר של אי-ספיקת לב עם Bevacizumab (2.1% לעומת פחות מ-1%, p=0.0621) והבדל ברור בשיעורי הדימומים (2% לעומת פחות מ-1%, p<0.0001).

פרוטאינוריה והתנקבות במערכת העיכול היו הרבה יותר נפוצים בקבוצת הטיפול ב- Bevacizumab (1% לעומת פחות מ-1%, p<0.0001).

על-בסיס תוצאות מחקר BETH ו-BCIRG006, החוקרים טוענים כי אין סיבה לשקול עוד מתן אנתרציקלינים.

מתוך הכנס השנתי ה-36 ה-San Antonio Breast Cancer Symposium

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה