טיפול פומי בתרופות ממשפחת פלאורוקינולונים אינו מלווה בסיכון מוגבר להיפרדות רשתית, כך לפי מחקר עוקבה גדול מדנמרק, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת JAMA .
המחקר כלל נתונים שנאספו במהלך 15 שנים והיה בעל עוצמה מספקת לזהות עליה של פי שלוש ומעלה בסיכון היחסי הקשור בטיפול בתרופות ממשפחת פלאורוקינולונים. החוקרים חישבו את ההבדל בסיכון האבסולוטי עם טיפול בהווה (מספר מקרים של היפרדות רשתית לכל מיליון טיפולים) עמד על 1.5, ממצא שלא היה מובהק סטטיסטית.
החוקרים כותבים כי המחקר נערך בעקבות ממצאי מחקר קודם, שהיה הראשון והיחיד עד כה לבחינת הקשר האפשרי. באמצעות מאגרי נתונים מקנדה, הם זיהו קשר משמעותי בין היפרדות רשתית וטיפול פומי בפלאורוקינולונים. ההערכה שלהם של טיפול בהווה, שהוגדר כמתן מרשם למשך תקופה שחפפה עם תאריך האבחנה של היפרדות רשתית, הצביעה על יחס סיכויים של 4.50.
המחקר מקנדה משנת 2012 היה מוגבל לתושבי קולומביה הבריטית, שפנו להערכת רופא עיניים, בניגוד לאוכלוסיה הכללית ששימשה במדגם מדנמרק. למרות הבדל זה באוכלוסיות, הקבוצה הדנית מתייחסת לשני המחקרים כדומים מאחר והתבססו על הגדרות מקרים דומות.
למרות שהמחקר הקנדי הדגים סיכון יחסי גבוה עם טיפול בפלאורוקינולונים, הם חישבו סיכון אבסולוטי נמוך של מקרה אחד נוסף לכל 2,500 טיפולים בפלאורוקינולונים בשנה.
היפרדות רשתית עשויה להוביל לאובדן ראיה קבוע, והקשר בין היפרדות רשתית וטיפול פומי בפלאורוקינולונים אינו-צפוי, שנוי במחלוקת, וככל הנראה אינו מוכר היטב לרופאים. למרות שלא נערכו שינויים בהרגלי הטיפול האנטיביוטי בעקבות המחקר משנת 2012, תוצאות המחקר הנוכחי צפויות להפחית את החששות מפני מתן מרשם לטיפול בפלאורוקינולונים.
JAMA. 2013;310:2151-2152, 2184-2190
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!