מחקר חדש מ-JAMA מדווח כי באוכלוסית גימלאי צבא שעברה צינתור לב ואשר טופלה בתוספי טסטוסטרון בשל רמות נמוכות נמצאה עלייה בסיכון לתמותה ואירועים קרדיווסקולרים בהשוואה לאלה שלא קיבלו טיפול בטסטוסטרון. העליה בסיכון הייתה גם עבור אלה שהיו עם מחלת לב כלילית קיימת וגם עבור מטופלים ללא מחלת לב כלילית.

ברקע מציינים החוקרים כי שיעור הטיפול בטסטוסטרון נמצא בעלייה בתקופה האחרונה, אך האפקט של הטיפול על הסיכון הקרדיווסקולרי והתמותה אינו ידוע. מחקר אקראי שנערך לאחרונה על טיפול בטסטוסטרון בגברים עם שכיחות גבוהה של מחלה קרדיווסקולרית הופסק לפני השלמות בשל תופעות לוואי קרדיווסקולריות, דבר שהעלה חששות לגבי בטיחות הטיפול בטסטוסטרון.

מטרת החוקרים הייתה להעריך את הקשר בין טיפול בטסטוסטרון ותמותה מכל סיבה, אוטם שריר הלב (MI) ושבץ מבין גברים יוצאי צבא ולקבוע גם אם הקשר  תלוי בקיום מחלה קורונרית קיימת.

המחקר היה רטרוספקטיבי , תצפיתי לאומי שכלל גברים עם רמות נמוכות של טסטוסטרון (מתחת ל-300 נ”ג/ד”ל) .

נמצא כי מבין 8,790 המשתתפים במחקר עם רמות טסטוסטרון של מתחת ל-300 נ”ג/ד”ל , 1,223 מטופלים החלו בטיפול בטסטוסטרון לאחר חציון של 531 יום בעקבות אנגיוגרפיה קורונרית. מבין 1,710 האירועים שתועדו במעקב, 748 גברים נפטרו, 443 סבלו מ-MI ו-519 משבץ.

מבין , 7,486 המטופלים שלא קיבלו טיפול בטסטוסטרון , , 681  נפטרו, 420 סבלו מ-MI ו-486 חוו שבץ.  (19.9% בסה”כ)

מנגד, מבין 1,223 המטופלים שקיבלו טיפול בטסטוסטרון , 67 נפטרו, 23 חוו MI , ו-33 סבלו משבץ. (25.7%)

כלומר, שיעור האירועים האבסולוטי היה 19.9% בקבוצה שלא טופלה בטסטוסטרון, לעומת 25.7% בקבוצה שטופלה בטסטוסטרון, כלומר הפרש אבסולוטי של 5.8% (בטווח בר סמך של בין 1.4%-13.1% ) במהלך 3 השנים שלאחר האנגיוגרפיה הקורונרית.

במודל סיכון יחסי מסוג COX המותאם לנוכחות של מחלת לב כלילית, שימוש בטסטוסטרון בתלות לאורך זמן השימוש היה קשור עם סיכון מגובר לתוצאים חריגים, עם סיכון יחסי של 1.29 (בטווח בין 1.05-1.58 ) .

לא היו הבדלים מובהקים בגודל האפקט של טיפול בטסטוסטרון בין אלה שהיו כבר עם מחלת לב כלילית או לא (p=0.41 עבור האינטרקציה).

מסקנת החוקרים היא שמבין קבוצת גימלאים הנמצאים במערכת הבריאות הציבורית , אשר עברה אנגיוגרפיה קורונרית והייתה עם רמות נמוכות של טסטוסטרון, השימוש בטיפול תחליפי בטסטוסטרון היה קשור עם סיכון מוגבר לתמותה, MI או שבץ.

לדעת החוקרים מימצאים אלה צריכים לעלות לדיון מקצועי שיעסוק בסיכון פוטנציאלי הקשור לטיפול בטסטוסטרון.

JAMA. 2013;310(17):1829-1836

הערת המערכת: עד כה היינו עדים לכך שחסר בטסטוסטרון קשור לעלייה בסיכון הקרדיומטבולי, ושטיפול בחסר דווקא צפוי להפחית סיכון זה… ראו למשל הסקירה הזו שפורסמה בפברואר 2013 : מתן תחליפי טסטוסטרון לגברים עם חסר עשוי להפחית הסיכון למחלות קרדיווסקולריות ( Diabetes Metab Res Rev ) הגיעה למסקנות כי טיפול בחסר עשוי להפחית דווקא הסיכון למחלות קרדיווסקולריות, כך שיש כאן בהחלט הפתעה/סתירה  שמן הסתם תדרוש עוד בירור במחקרים נוספים.

בדיווח באתר מדפייג’ אומר פרופ’ סטיבן ניסן, אחד הקרדיולוגים האמריקאים הבולטים כיום, שמדובר במחקר מאוד משמעותי המדליק אור אדום לגבי השימוש בתחליפי טסטוסטרון. לדעתו, הירידה ברמות טסטוסטרון בגברים ונשים היא מהלך טבעי של הזדקנות ולא בהכרח מחלה שצריך לטפל בה..לדעתו יש אף לשקול את נושא הטיפול בטסטוסטרון לא רק ברמה הקלינית מול המטופל הספציפי אלא אולי גם ברמה הרגולטורית..