בנשים עם היסטוריה של התבגרות מינית מוקדמת אידיופטית תועדה שכיחות גבוהה יותר של היפראנדרוגניזם קלינית, אך הפוריות תקינה בגיל ההתבגרות בקרב אלו שקיבלו טיפול להפרעה זו, כך עולה מתוצאות מחקר חתך מבית החולים שניידר, שפורסמו בכתב העת Clinical Endocrinology.

באלו שטופלו באנאלוגים ל-GnRH תועדה שכיחות גבוהה יותר של היפראנדרוגניזם, בהשוואה לביקורות תואמות (29.6% לעומת 17.4%, p=0.006), וכך גם באלו קיבלו טיפול ישן ב-Cyproterone Acetate (50% לעומת 20.4%, p=0.04) ואלו שלא קיבלו כל טיפול (34.4% לעומת 17.2%, p=0.003).

עם זאת, שיעורי ההריונות הספונטאניים היה דומה באלו שטופלו באנאלוגים ל-GnRH ובביקורות (90.4% לעומת 93.4%), וכך גם באלו שטופלו ב-Cyproterone Acetate וביקורות (86.7% לעומת 90.2%).

התפתחות מינית מוקדמת טופלה תחילה בתכשירי פרוגסטרון פומיים דוגמת Cyproterone Acetate, אך בהמשך הוחלף הטיפול לזריקות אנאלוגים ל-GnRH בשנות השמונים של המאה הקודמת, ומחקרים רבים הדגימו את יעילות ובטיחות הטיפול. עם זאת, אין נתונים ארוכי-טווח רבים בנושא.

ד”ר ליאורה לזר ושותפיה בחנו את הרשומות הרפואיות אודות 214 נשים בגילאי 25-56 שנים, שעברו הערכה בבית החולים שלהם בין השנים 1975-2005.

נשים שטופלו באנאלוגים ל-GnRH היו צעירות יותר בעת הראיון (גיל ממוצע של 30 שנים), בעוד שאלו שטופלו ב- Cyproterone Acetate היו מבוגרות יותר (גיל ממוצע של 42 שנים) והגיל הממוצע של אלו שלא קיבלו טיפול עמד על 35 שנים.

בקבוצת הטיפול באנאלוגים ל-GnRH נכללו 135 נשים, קבוצת הטיפול ב- Cyproterone Acetate כללה 18 נשים ויתר 61 הנשים לא קיבלו טיפול. בסה”כ, 446 נשים ללא ההפרעה שימשו כביקורות.

שכיחות הנשים הנשואות ואלו עם ילדים הייתה נמוכה יותר בקבוצת הטיפול באנאלוגים ל-GnRH, אך ניתן להסביר זאת מעצם העובדה כי הן היו צעירות יותר. לדוגמא, 68% מהנשים שטופלו באנאלוגים ל-GnRH היו נשואות ול-19% היו שלושה ילדים, זאת בהשוואה ל-72% ו-46% מהמטופלות ב- Cyproterone Acetate.

לא תועדו הבדלים בין נשים מטופלות ולא-מטופלות או ביקורות ברמת ההשכלה.

גיל הופעת ההתבגרות עמד על 7 שנים, והגיל בעת הווסת הראשון עמד על 12 שנים בבנות מטופלות ועל 11 שנים באלו שלא קיבלו טיפול, הבדל שהיה מובהק סטטיסטית (P<0.001).

בעת הראיון, 30% מהנשים עם התבגרות מינית מוקדמת והביקורות נטלו גלולות למניעת היריון, כאשר 75% מהמטופלות בגלולות היו מתחת לגיל 30 שנים.

65% מהנשים החולות נטלו את הגלולות כאמצעי למניעת היריון, זאת בהשוואה ל-89% מהביקורות, כאשר מחזור לא-סידר ו/או היפראנדרוגניזם היו הסיבות לטיפול בגלולות ב-35% מהנשים החולות וב-11% מהביקורות.

שליש מהנשים עם התבגרות מוקדמת סבלו מהיפראנדרוגניזם, שהתאפיין בשיעור יתר ו/או אקנה, ו-22% דיווחו גם על אוליגומנוריאה.

מניתוח התוצאות עלה כי קבוצת הטיפול הינה הגורם היחיד הקשור עם היפראנדרוגניזם עם אוליגומנוריאה, עם סיכון יחסי של 2.04 בנשים עם התבגרות מוקדמת, שלא קיבלו טיפול.

נשים עם התבגרות מינית מוקדמת מרכזית, שלא קיבלו טיפול, לעיתים קרובות יותר עברו השראת ביוץ או הפריה חוץ גופית, בהשוואה לנשים מטופלות וביקורות.

ההריונות היו נורמאליים ב-90% מהנשים עם התבגרות מוקדמת מרכזית וב-91% מהביקורות, ולא תועד הבדל בסיבוכים בין הקבוצות.

ממצאי המחקר מרמזים כי הקשיים ההתנהגותיים והפסיכולוגיים על-רקע התבגרות מינית מוקדמת מרכזית במהלך גיל ההתבגרות, נעלמים ברובם עד לבגרות המוקדמת. למרות זאת, השיעור הגבוה של היפראנדרוגניזם מעיד כי ההפרעה הנוירו-אנדוקרינית המובילה להתבגרות מוקדמת נותרת לאורך הבגרות.

Clin Endocrinol 2013

לידיעה ב-MedPage Today