נתונים לאחר עשור עדיין מעידים על התועלת ההישרדותית של Trastuzumab (הרספטין) כאשר ניתן כתוספת לטיפול כימותרפי בנשים עם ממאירויות שד חיוביות ל-HER2 , עם שיפור שיעורי ההישרדות הכוללים ושיעורי ההישרדות ללא-מחלה. יתרה מזאת, נראה כי התועלת של הטיפול אינו פוחתת עם הזמן.

לאחר חציון מעקב של 8.4 שנים, בנשים שחולקו באקראי לטיפול ב-Doxorubicin עם Cyclophosphamide ולאחר מכן Paclitaxel עם Trastuzumab נרשמה ירידה של 37% בסיכון היחסי לתמותה, בהשוואה לנשים שטופלו ב-Doxorubicin  ו-Cyclophosphamide בלבד.

בנשים עם מחלה בסיכון גבוה, חיובית ל-HER2 , המשטר הכולל Trastuzumab הפחית גם את הסיכון לאירוע מחלה בהיקף של 40%. הירידה היחסית בסיכון זוהתה כמעט בכל תתי הקבוצות.

החוקרים כותבים כי יש עוד ועוד עדויות לתועלת של Trastuzumab עם הזמן, ובתת-קבוצה של חולות עם ממאירות שלילית לקולטנים לאסטרוגן, זוהתה התייצבות בסיכון להישנות לאחר כשבע שנים.

החוקרים הציגו את הנתונים אודות 2018 נשים שחולקו לטיפול כימותרפי במשלב Doxorubicin עם Cyclophosphamide ולאחר מכן Paclitaxel , ו-2028 שחולקו לטיפול זהה עם Trastuzumab . בכל זרוע, כ-45% מהנשים היו חיוביות לקולטנים לאסטרוגן וקולטנים לפרוגסטרון, והיתר אובחנו עם גידולים שהיו חיוביים לקולטנים לאסטרוגן ו/או לפרוגסטרון. כמחצית מכלל הנשים במחקרים אובחנו עם גידולים שנעו בגודל של 2.1-5.0 ס”מ, וכ-40% מהגידולים היה גודל 2 ס”מ ומטה. כ-10% מהמשתתפים בכל קבוצה אובחנו עם גידולים של מעל 5 ס”מ.

102 נשים שחולקו לטיפול ב- Trastuzumab (5%) לא קיבלו את התרופות בשל תסמינים לבביים או ירידה במקטע הפליטה של חדר שמאל לאחר טיפול ב-Doxorubicin עם Cyclophosphamide .

בקבוצת הביקורת, 413 נשים (20.4%) טופלו ב- Trastuzumab לאחר ניתוח הביניים הראשון של הממצאים בשנת 2005, שהצביע על תוצאות חיוביות.

שש שנים לאחר ההקצאה האקראית, שיעורי ההישרדות ללא-מחלה עמדו על 81.4% נשים שחולקו לטיפול ב- Trastuzumab , בהשוואה ל-69.5% באלו שחולקו לטיפול ב-Doxorubicin עם Cyclophosphamide . תוצאות דומות זוהו לאחר שמונה שנים (76.8% לעומת 64.9%, בהתאמה), ולאחר עשר שנים (73.7% לעומת 62.2%), עם הבדל אבסולוטי של 11.5% לאחר עשר שנים.

הטיפול ב- Trastuzumab לווה ביחס סיכון של 0.60 (p<0.0001 ).

שיעורי ההישרדות ללא-מחלה כללו הישנות מרוחקת ב-11.2% לעומת 19.4%, שיעורי הישנות מקומית של 4.1% לעומת 6.1%, שיעורי מחלה בשד הנגדי של 2.3% לעומת 2.0% ושיעור ממאירות ראשונית שנייה ב-3.3% לעומת 3.7%. בסה”כ, 1.9% מהחולים שטופלו ב- Trastuzumab מתו ללא הישנות, זאת בהשוואה ל-1.5% מאלו שטופלו ב-Doxorubicin עם Cyclophosphamide ולאחר מכן Paclitaxel , ללא טיפול ב- Trastuzumab .

בחולים עם גידולים חיוביים לקולטנים לאסטרוגן ו/או פרוגסטרון, הישנות מרוחקת כאירוע ראשון זוהתה ב-12.7% מאלו שנטלו Trastuzumab וב-22.3% מאלו שלא נטלו את הטיפול. מבין החולים עם גידולים שליליים לקולטנים לאסטרוגן ופרוגסטרון, השיעורים המקבילים עמדו על 11.9% ו-21.5%.

החוקרים כותבים כי ההבדלים האבסולוטיים בשיעורי ההישרדות הכוללים בין מטופלים ב- Trastuzumab ובין הביקורות עלו בהדרגה במהלך העשור האחרון, מ-2.9% לאחר ארבע שנים מההקצאה ל-5.5% לאחר שש שנים, 7.8% לאחר שמונה שנים ו-8.8% לאחר עשר שנים.

החוקרים מדווחים על 286 מקרי תמותה בקבוצת המטופלים ב-Trastuzumab, לעומת 418 מקרי תמותה עם טיפול כימותרפי סטנדרטי. שיעורי תמותה עקב סרטן שד ראשוני עמדו על 10.3% ו-16.8%, בהתאמה, ושיעורי התמותה עקב ממאירות ראשונית שנייה עמדו על 1.2% לעומת 2.0%.

שיעורי ההישרדות היו דומים בחולים עם גידולים חיוביים לקולטנים לאסטרוגן ו/או לפרוגסטרון (יחס סיכון של 0.61) ובחולים שליליים לקולטנים לאסטרוגן ו/או לפרוגסטרון.

35th Annual San Antonio Breast Cancer Symposium

לידיעה במדסקייפ