מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Clinical Endocrinology עולה כי ניתן להפחית בבטחה את מינון הטיפול בהורמון גדילה לאחר תקופת השלמת גדילה (Catch-Up Growth), וגישה זו מפחיתה את שיעור מקרי היפראינסולינזם.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים מעטים בחנו את התוצאות המטבוליות לאחר טיפול בהורמון גדילה בילדים נמוכים לפני גיל ההתבגרות, במהלך תקופות גדילה שונות. בעבר, החוקרים מצאו כי מינון מותאם אישית של הורמון גדילה בתקופת השלמת גדילה הפחית את השונות ברמות אינסולין בצום בשיעור של 34%, בהשוואה למטופלים במינון סטנדרטי.
כעת, החוקרים שיערו כי מינון הורמון הגדילה הנדרש לשמירה על ההשפעות המטבוליות החיוביות נמוך יותר במהלך שלב הגדילה שלפני גיל ההתבגרות, לאחר תקופת האצת גדילה מוקדמת.
במסגרת המחקר חולקו באקראי ילדים נמוכים, לפני גיל ההתבגרות, עם חסר מבודד של הורמון גדילה או קומה נמוכה אידיופטית, לטיפול מותאם אישית בהורמון גדילה (בטווח 17-100 מיקרוגרם לקילוגרם ליום) או מינון סטנדרטי. לאחר שהתקרבו לממוצע סטיית התקן של ממוצע גובה ההורים, ילדים שקיבלו טיפול במינון מותאם אישית, חולקו באקראי להפחתת המינון בשיעור של 50% (28 ילדים) או המשך טיפול באותו מינון (37 ילדים) למשך שנתיים. המינון נותר ללא שינוי ב-33 ילדים שחולקו תחילה לטיפול סטנדרטי (43 מיקרוגרם לקילוגרם ליום). החוקרים עקבו אחר הבדלים בשונות במדדים המטבוליים שנמדדו במהלך הגדילה.
מהתוצאות עולה כי חלה שונות קטנה יותר ברמות אינסולין בצום (50%-), ברגישות לאינסולין (55.1%-), ברקמה רכה רזה (27.8%) ובתכולת המינראלים של העצם (31.3%-) עם טיפול במינון מופחת, מותאם אישית, בהשוואה לטיפול במינון מותאם אישית, ללא שינוי המינון, אך ללא הבדלים בהשוואה למטופלים במינון סטנדרטי קבוע.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ניתן להפחית את מינון הורמון הגדילה המותאם אישית לאחר השגת ממוצע סטיות התקן הרצוי של הגובה, במטרה להימנע טיפול-יתר.
Clin Endocrinol. 2012;77(3):407-415
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!