מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Cancer עולה כי רופאים עשויים לבחור להציע טיפול קרינתי לחלק מהנשים המבוגרות, בגילאי 70-79 נשים, עם ממאירות בשלב מוקדם של השד, מאחר שהטיפול מביא להפחתת הסיכון להישנות וצורך בכריתת שד בשלב מאוחר יותר.

מהמחקר שנערך בקרב נשים בתנאי “העולם האמיתי” עולה תועלת לטיפול קרינתי לאחר ניתוח להסרת הגוש (Lumpectomy) באוכלוסייה זו של נשים מבוגרות. הממצאים עומדים בניגוד לממצאי מחקר קודם, שהובילו להנחיות קליניות שאינן ממליצות עוד על טיפול קרינתי בחולות אלו.

מהנתונים עולה כי טיפול קרינתי מלווה בירידה בסיכון האבסולוטי לכריתה של אותו שד, בהשוואה לסיכון בקרב נשים שלא קיבלו טיפול קרינתי (3.2% לעומת 6.3%). הממצאים מתורגמים לירידה יחסית מובהקת סטטיסטית של שני-שליש בסיכון לכריתת שד בשלב מאוחר יותר.

מרבית הנשים (87.6%) מבין 7403 החולות ממאגר SEER (Surveillance, Epidemiology, and End Results) קיבלו טיפול קרינתי. חלק קטן מהנשים אובחנו עם הישנות של המחלה; רק 174 נשים (2.4%) עברו כריתת שד באותו צד לאחר ניתוח ראשוני במהלך תקופת המחקר (שנים 1999-2002).

ממצאים אלו הובילו את החוקרים למסקנה כי טיפול קרינתי מלווה בסבירות גבוהה יותר לשימור השד בסופו של דבר במרבית הנשים המבוגרות עם ממאירות של השד בשלב מוקדם.

המחקר לא בחן את שיעורי ההישרדות הכוללים. במקום זאת, החוקרים בחנו אם טיפול קרינתי אדג’וונטי מביא להפחתת הסיכון לכריתת שד בנשים עם סרטן שד חיובי לקולטנים לאסטרוגן, בשלב I.

מקומו של טיפול קרינתי בנשים מבוגרות עם סרטן שד בשלב מוקדם נבחן גם במחקר קליני גדול בשם CALGB (Cancer and Leukemia Group). באותו מחקר, טיפול קרינתי הוביל לירידה שאינה מובהקת סטטיסטית של 50% בסיכון לכריתת שד בשלב מאוחר יותר. הסיכון האבסולוטי לאחר עשר שנים עמד על 4% בנשים שלא קיבלו טיפול קרינתי, בהשוואה ל-2% באלו לאחר טיפול קרינתי. לא זוהה הבדל מובהק סטטיסטית בשיעורי ההישרדות בין שתי הקבוצות.

על-בסיס ממצאי מחקר CALGB, ה-NCCN (National Comprehensive Cancer Network) התאימה את הנחיותיה לטיפול, וכעת אינה ממליצה עוד על טיפול קרינתי לאחר ניתוח לכריתת הגוש בנשים מבוגרות עם סרטן שד מוקדם, חיובי לקולטנים לאסטרוגן, המקבלות טיפול הורמונאלי.

עם זאת, החוקרים שערכו את המחקר הנוכחי לא הצליחו להוכיח כי יש מקום לשנות את ההנחיות המקובלות. ממצאי המחקר עשויים לשפוך אור נוסף על חלק מהניואנסים בנושא, ומספקים נתונים עליהם רופאים עשויים להתבסס כאשר משוחחים עם החולות באשר למקומו של טיפול קרינתי.

החוקרים מודים כי מחקרים אקראיים דוגמת מחקר CALGB מהווים את מדד הזהב לעדויות קליניות. אך מציינים כי מחקרים אלו לרוב אינם בעלי עוצמה מספקת שתאפשר ניתוח משמעותי לפי תתי-קבוצות ולכן קשה לקבוע אילו תתי-קבוצות של חולים צפויות לתועלת רבה יותר של טיפול זה או אחר.

ממצאי המחקר הנוכחי עשויים לסייע לרופאים לזהות את החולות הצפויות לתועלת רבה יותר מטיפול קרינתי. לדוגמא, מניתוח לפי תתי-קבוצות, החוקרים מצאו כי טיפול קרינתי אינו מביא לערך מוסף בנשים בגילאי 75-79 שנים עם גידולים בדרגה גבוהה, לאחר הערכה פתולוגית של קשריות לימפה; אולם, בכל תתי הקבוצות האחרות, טיפול קרינתי לווה בירידה אבסולוטית בסיכון לכריתת שד שנעה בין 4.3% ל-9.8% לאחר עשר שנים.

החוקרים מדגישים מספר קבוצות בעלות הסיכוי הגבוה  ביותר ליהנות מהתועלת של הטיפול, כולל נשים עם סרטן שד מוקדם בדרגה-גבוהה (ירידה אבסולוטית של 6.7% בסיכון לכריתת שד במהלך עשר שנים); נשים שעברו הערכה קלינית פחות מתוחכמת של קשריות לימפה (ירידה של 4.9%); וכל חולה בגילאי 70-74 שנים (ירידה של 3.8%). באוכלוסיות אלו תועדה התועלת הרבה ביותר לטיפול קרינתי.

Cancer. Published online August 13, 2012

לידיעה במדסקייפ