מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Archives of Neurology עולה קשר בין קיצור טלומרים (הקצוות של הכרומוזומים) ובין הסיכון לדמנציה ולתמותה, וייתכן כי זהו סמן להזדקנות ביולוגית.

מהתוצאות עולה כי אורך הטלומרים הוא גורם חשוב בהזדקנות, וייתכן כי ניתן יהיה לפתח תכשירים המונעים את קיצור הטלומרים, ובאופן זה להפחית את שיעורי הדמנציה על-רקע גיל.

במחקר הנוכחי התבססו החוקרים על דגימות DNA מ-1978 משתתפים בגילאי 66-101 שנים (גיל ממוצע של 78.3 שנים) מפרויקט WHICAP (Washington Heights-Inwood Community Aging Project), מחקר מבוסס-אוכלוסייה להערכת זקנה ודמנציה. קבוצת המשתתפים הייתה מגוונת מבחינה אתנית 39.9% היספאנים, 30.3% אפריקאים-אמריקאיים ו-28.5% לבנים, וכללה רוב של נשים (68.3%). המעקב הממוצע אחר שיעורי התמותה עמד על 7.8 שנים.

מומחים ערכו בדיקות גנוטיפ של APOE (Apolipoprotein E) והתבססו על בדיקות PCR (Polymerase Chain Reaction) למדידת אורך הטלומרים. אורך הטלומרים הממוצע במחקר עמד על 6371bp בכלל המשתתפים. מהמחקר עלה כי במשתתפים שהיו מבוגרים יותר בעת נטילת דגימות הדם, אורך הטלומרים היה קצר יותר. החוקרים מדווחים על ירידה ממוצעת של 31.1 bp באורך הטלומרים עם כל שנת גיל (p<0.001).

מהנתונים עולה כי טלומרים היו קצרים יותר בגברים, בהשוואה לנשים, עם הבדל של 128bp (p=0.002). הדבר מתורגם לכך שגברים מבוגרים יותר בארבע שנים, מבחינה ביולוגית, בהשוואה לנשים באותו גיל כרונולוגי. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם המצב הקיים כיום לפיו נשים הולכות לעולמן לאחר הגברים, אם כי קשה לקבוע אם הן מפתחות דמנציה בשלב מאוחר יותר.

אורך הטלומרים היה שונה גם לפי מוצא אתני, כאשר האורך הקצר ביותר תואר בהיספאנים. באשר לשונות באורך הטלומרים באותה קבוצה, החוקרים מעלים אפשרות כי ההבדלים עשויים לנבוע מהשפעות סביבתיות המשפיעות על הזקנה, דוגמת דיאטה ופעילות גופנית, או נוכחות מחלות אחרות.

לאור השונות הנרחבת באורך טלומרים בין אנשים שונים, מדד זה אינו יכול לשמש בפני עצמו כסמן לגיל ביולוגי או כרונולוגי. עם זאת, השילוב של אורך טלומרים וגיל כרונולוגי צפוי להיות אינפורמטיבי יותר מכל אחד מאלו בנפרד.

באשר לתפקוד הקוגניטיבי, 15.9% מהמשתתפים אובחנו עם דמנציה (בעת נטילת דגימות הדם) ו-9.6% פיתחו דמנציה במהלך המעקב. מבין אלו עם דמנציה, 79.6% סווגו עם חשד למחלת אלצהיימר ו-13.9% סווגו עם כאלו שסבלו ככל הנראה ממחלת אלצהיימר.

מהמחקר עולה קשר מתון בין אורך טלומרים קצר יותר ובין הסיכון לדמנציה, תוך התייחסות להבדלי גיל. אורך טלומרים קצר יותר כמשתנה רציף היה קשור עם הסיכון לדמנציה (יחס סיכון של 1.21, p=0.05). עם זאת, לאחר ריבוד הנתונים, הקשר בין אורך טלומרים ודמנציה היה מובהק רק בנשים, ככל הנראה מאחר שגברים מעטים פיתחו דמנציה במהלך המעקב (56), בהשוואה לנשים (134).

לאחר תקנון לגיל, מין, מוצא אתני, רמת השכלה ומצב APOE, הסיכון לתמותה באלו עם הטלומרים הקצרים ביותר, בהשוואה לאלו עם הטלומרים הארוכים ביותר, היה 1.72 (p<0.001). הקשר עשוי להעיד כי טלומרים קצרים יותר מובילים לתהליכים האחראיים לתמותה מוקדמת, או שתהליכים ביולוגיים או הפרעות פרה-קליניות גורמים לקיצור טלומרים, או שהשפעות סביבתיות או גנטיות אחרות מביאות לקיצור הטלומרים ולעליה בתמותה.

ממצאי המחקר מעלים מספר סוגיות חדשות והחוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה לבחון את הנושא.

Arch Neurol. Published online July 23, 2012

לידיעה במדסקייפ