תוצאות מטה-אנליזה מדגישים את התועלת של שימוש רחב יותר בסטטינים למניעה ראשונית של מחלות כלי דם, ותומכים בעדכון ההנחיות הלאומיות והבינלאומיות לטיפול בסטטינים.

החוקרים ערכו מטה-אנליזה של נתונים מ-27 מחקרים שכללו קרוב ל-175,000 משתתפים, כולל נתונים ברמת המטופלים מ-22 מחקרים להשוואת טיפול בסטטינים אל מול קבוצת ביקורת (134,537 משתתפים, חציון מעקב של 4.8 שנים) וחמישה מחקרים להערכת טיפול אינטנסיבי יותר מול טיפול פחות אינטנסיבי בסטטינים (39,612 משתתפים, חציון מעקב של 5.1 שנים).

התוצאים העיקריים כללו אירועים וסקולאריים מג’וריים, אירועים כליליים מג’וריים (אוטם לבבי לא-פטאלי או תמותה כלילית), שבץ מוחי (לפי סוג), פרוצדורות רה-וסקולריזציה כלילית, ממאירויות ותמותה ספציפית למחלות ממאירות. המשתתפים סווגו לחמש קטגוריות לפי הסיכון לאירועים וסקולאריים מג’וריים במהלך חמש שנים תחת טיפול בקרה (ללא סטטינים או עם טיפול במינון נמוך של סטטינים) (5%>, 5-10%, 10-20%, 20-30%, 30% ומעלה); בכל קטגוריה, חישבו החוקרים את יחס הסיכון לירידה של 1.0 מילימול לליטר.

מהתוצאות עולה כי הפחתת רמות LDL עם סטטינים הפחיתה את הסיכון לאירועים וסקולאריים מג’וריים (יחס סיכון של 0.79 לכל ירידה של 1.0 מילימול לליטר), ללא תלות בגיל, מין, ערכי LDL בסיסיים או מחלה כלילית קודמת, ובתמותה וסקולארית או תמותה מכל-סיבה.

הירידה הפרופורציונאלית באירועים וסקולאריים מג’וריים הייתה גדולה בשתי קטגוריות הסיכון הנמוך ביותר לפחות כמו גם באלו בקטגוריות הסיכון הגבוה יותר – יחס סיכויים לירידה של 1.0 מילימול לליטר מקבוצת הסיכון הנמוך ביותר לגבוה ביותר: 0.62, 0.69, 0.79, 0.81 ו-0.79, שהעידו על ירידה מובהקת סטטיסטית באלו בשתי קטגוריות הסיכון הנמוך ביותר באירועים כליליים מג’וריים (יחס סיכויים של 0.57 ו-0.61) וברה-וסקולריזציה כלילית (יחס סיכויים של 0.52 ו-0.63).

באשר לשבץ מוחי, הירידה  בסיכון במשתתפים עם סיכון לאירועים וסקולאריים מג’וריים בתוך חמש שנים של פחות מ-10% (יחס סיכויים לירידה של 1.0 מילימול לליטר של 0.76) היה דומה לזה שתועד בקטגוריות הסיכון הגבוה.

במשתתפים ללא היסטוריה של מחלה וסקולארית, טיפול בסטטינים הפחית את הסיכון לתמותה וסקולארית (יחס סיכויים של 0.85 עבור כל ירידה של 1 מילימול לליטר ברמות LDL) ובתמותה מכל-סיבה (יחס סיכויים של 0.91).

החוקרים לא מצאו עדויות לפיהן ירידה בערכי LDL עם טיפול בסטטינים לוותה בעליה בשיעורי ההיארעות של מחלות ממאירות, תמותה עקב ממאירויות או תמותה לא-וסקולארית מסיבות אחרות.

לסיכום, מהתוצאות עולה כי הפחתת רמות LDL עם טיפול בסטטינים הפחיתה משמעותית את הסיכון לאירועים וסקולאריים מג’וריים במשתתפים עם סיכון של פחות מ-10% במהלך חמש שנים, גם באלו ללא היסטוריה קודמת של מחלות כלי דם, סוכרת, או מחלת כליות כרונית. במטופלים עם סיכון לאירועים וסקולאריים מג’וריים בתוך חמש שנים של פחות מ-10%, כל ירידה של 1 מילימול לליטר ברמות LDL הובילה לירידה אבסולוטית של 11 ל-1000 אירועים וסקולאריים מג’וריים במהלך חמש שנים. תועלת זו גוברת בבירור על כל הסכנות המוכרות של טיפול בסטטינים. תחת הקווים המנחים המקובלים כיום, לרוב אין המלצה על מתן טיפול בסטטינים להפחתת רמות LDL במטופלים אלו. לפיכך מהממצאים עולה כי יש לשקול עדכון של ההנחיות בנושא.

Lancet, published early online 17th May 2012

לידיעה ב-NELM