ביום ראשון (12/3/2012) צפוי להגיש ח”כ ניסים זאב הצעה לתיקון חוק העונשין בנושא הוראות בעניין הפסקת הריונות בשלבים מאוחרים. בעקבות כך שלח היום (חמישי, 8/3) יו”ר האיגוד לגניקולוגיה ומיילדות של הר”י פרופ’ משה בן עמי, מכתב לועדת השרים לענייני חקיקה, בו הוא קורא לוועדה להשאיר את המצב הקיים, שכן לדעתו התיקון לחוק יגרום ליותר הפלות בשבועות 18-22 של עוברים, שחלקם היו יכולים להיות בריאים לחלוטין.

פרופ’ בן עמי כותב כי קיים חוזר מנכ”ל משרד הבריאות המטיל מגבלות משמעותיות בביצוע הפסקת הריון, ולכן אין זה נכון לומר שכיום ניתנת סמכות לועדה להפסקת הריון לשים קץ לחיי עוברים כמעט ללא הגבלה. כמו כן, מפורט במכתב הליך הבדיקה המקיפה (סקירת מערכות) וכיצד פועלים במקרה שמגלים ממצאים המורים על מום- כשמגלים ממצא קל-בינוני שאינו מצדיק בשלב זה הפסקת הריון ממליצים לזוג ביקורת נוספת בהמשך ובמידה ויש החמרה משמעותית ממליצים על הפסקת הריון. פרופ’ בן עמי חושש ששינוי החוק יגרום לכך שזוגות יחששו לבצע את המעקב, שמא יגיעו לשלב הו כבר לא יוכלו לעשות הפסקת הריון, ואז ידרשו הפסקת הריון מוקדמת יותר של עובר שיש סיכוי גבוה שהמעקב יראה שהמום לא מחמיר.

בנוסף, במכתב ישנה התייחסות לדפי ההסבר של ח”כ זאבי- פרופ’ בן עמי תוהה האם הקביעה שהמתת עובר כדי למנוע ממנו וממשפחתו סבל בעתיד הינה רצח, הופכת את כל הרופאים העושים עבודתם נאמנה לרוצחים? כמו כן, מודגש כי המתת העובר אינה כרוכה בסבל ועינויים לעובר ולא מבצעים “ריסוק איברים ושאיבתם” בהפסקות הריון לאחר שבוע 24.

להלן המכתב המלא של יו”ר האיגוד הגינקולוגי:

לכבוד                                                          ‏20120308

וועדת  השרים  לענייני  חקיקה

שלום  רב,

הנדון :  הצעת  חוק  בנושא  הפסקת  הריונות  בשלבים  מוקדמים  של  ההריון  –  ח”כ  ניסים  זאב

וועדה  נכבדה !!

אני  פונה  אליכם  בתפקידי  כיו”ר  האיגוד  הישראלי  למיילדות  וגינקולוגיה ,  אשר  מזה  כ 28  שנים  עוסק  בתחום  המיילדות ,  וחלק  ניכר  מעבודתי  כולל  איבחון  טרום  לידתי  של  מומים  בעובר.

קראתי  בעיון  את  דברי  ההסבר  להצעת  החוק  ואת  הצעת  התיקון ,  ולהלן  תגובתי:

א.      בדיקה  אנטומית  טובה  של  העובר  (“סקירת  מערכות”) ,  מתבצעת  היום  בשבועות  24 20 .  כאשר  מגלים  ממצא  קל-בינוני  שאינו  מצדיק  בשלב  זה  הפסקת  הריון ,  אנחנו  מסבירים  לזוג  וממליצים  ביקורת  של  הממצא  כשבועיים  שלושה  לאחר  מכן ,  כדי לראות  את  הדינמיקה  של  הממצא. במידה  ואין  החמרה  בביקורת ,  תלוי  במקרה ,  בדרך-כלל  נמליץ  על  המשך  ההריון ,  והזוג  יקבל  זאת.  במידה  ויש  החמרה  משמעותית ,  נמליץ  על  הפסקת  הריון  בשלב  מאוחר.  שינוי  החוק  יגרום  לכך  שזוגות  יחששו  לבצע  את  המעקב ,  שמא  יגיעו  לגיל  הריון  שבו  כבר  לא  יוכלו  לעשות  הפסקת  הריון ,  כי  המום  לא  עומד  בהגדרה  של  “פגיעה  קיצונית  באיכות  החיים  של  היילוד “, ואז  ידרשו  הפסקת  הריון  מוקדמת  יותר  של  עובר  שיש  סיכוי  גבוה  שבמצב  החוק  הקיים  כרגע  לא  יהיה  צורך  בהפסקת  הריון ,  כי  המעקב  יראה  שהמום  לא  מחמיר.

ב.      יש  מומים  המתגלים  בשלב  מאוחר  יותר ,  בעיקר  מומי  מוח.  המוח  ממשיך  להתפתח  לאורך  כל  ההריון  ויש  חלקים  שלמים  של  המוח  שעדיין  לא  קיימים  במועד  סקירת  המערכות.  במומי  מוח  קשה  מאוד  לקבוע  את  חומרת  הפרוגנוזה  על-פי  בדיקת  אולטרסאונד  בודדת ,  ונדרשות  בדיקות  מתוחכמות  יותר  וגם  אז  אי  אפשר  תמיד  להגיד  אם  היילוד  יהיה  בנכות  של  50%  או  100% .

4. בכל  זמן  נתון ,  יש  בטיפולי  ( ושל  כל  מי  שעוסק  בתחום  האולטרסאונד  המיילדותי ) מספר  נשים  שנמצאות  במעקב  של  אולטרסאונד  בגלל  ממצא  קל ,  שיכול  להחמיר  במהלך  ההריון , אך  גם  יכול  להישאר  סטטי.

אם  יתקבל  התיקון  לחוק ,  נשים  אלה  תדרושנה  הפסקת  הריון  לפני  שבוע  22 ,  כדי  לא  לקחת  סיכון  להיתקל  בסירוב  הוועדה  מאוחר  יותר.

כאחד  שנמצא  במגע  יום  יומי  עם  זוגות  במצב  זה ,  ומכיר  את  גישת  מרבית  הזוגות ,  אני  קובע  באופן  חד  משמעי ,  שתיקון  החוק  יגדיל  את  מספר  ההפלות.

5. נכון  שבחלק  מהמדינות ,  החוק  מגביל  את  גיל  ההריון.  אנחנו  נפגשים  עם  אנשי  מקצוע  ממדינות  אלה  בכנסים  רבים ,  והם  מצרים  מאוד  על  המצב  שבו  אין  להם  אפשרות  לעקוב  אחרי  מומים  ולמנוע  הפסקות  הריון  מיותרות.

6. עם  התפתחות  הגנטיקה ,  יש  כיום  אפשרות  להרחיב  את  הברור  כאשר  מוצאים  ממצא  באולטרסאונד ,  ובדיקות  גנטיות  יכולות  לעזור  בכך  שיתנו  לנו  מידע  האם  ממצא  שמצאנו  באולטרסאונד  קשור  בתסמונת  רחבה  או  שהוא  ממצא  מבודד  ואולי  חסר  משמעות.  בדיקות  אלה   לוקחים  זמן , ובדרך-כלל  יגלשו  מעבר  לשבוע  22.  זוגות  לא  ירצו  לקחת  סיכון  ויפסיקו  הריונות  בלי  להמתין  לתוצאות  הברור

7. בהתיחסות  לדפי  ההסבר :

א.      לקבוע  שהמתת  עובר  כדי  למנוע  ממנו  וממשפחתו  סבל  בעתיד  הינה  “רצח” ,  הופכת  את  כל  הרופאים  העושים  את  עבודתם  נאמנה  ל”רוצחים”.  האם  לכך  מתכוון  המחוקק ?

ב.      המתת  העובר  מתבצעת  על-ידי  הזרקה  של  אשלגן  לליבו  של  העובר  הגורמת  למותו  המיידי ,  ופרט  לתחושת  הדקירה ,  אין  הפעולה  כרוכה  בסבל  ועינויים  לעובר.

ג.       לא  מבצעים  “ריסוק  איברים  ושאיבתם”  בהפסקות  הריון  לאחר  שבוע  24.

ד.      נשים  מקבלות  מידע  מהימן  ומקצועי ,  בכתב  ובעל-פה  לפני  כל  הפסקת  הריון.

לסיכום:

התיקון  לחוק  יגרום  ליותר  הפלות  בשבועות  22 18  של  עוברים  שחלקם  היו  יכולים  להיות  בריאים  לחלוטין ,  והצעתי  הינה  להשאיר  את  המצב  הקיים  עם המיגבלות  שחוזר  מנכ”ל  משרד  הבריאות  הציב.

                                          בכבוד  רב  ובברכה

                                          פרופ’  משה  בן  עמי

                                          יו”ר  האיגוד  הישראלי למיילדות  וגינקולוגיה

                                          סגן דיקן, הפקולטה לרפואה בגליל

                                          מנהל מחלקת נשים ויולדות , בי”ח פוריה

להלן נוסח הצעת החוק:

הצעת חוק של  חבר הכנסת        נסים זאב

                              פ/3394/18                        

הצעת חוק העונשין (תיקון הוראות בעניין הפסקת הריונות), התשע”א2011

דברי הסבר

בגיל 22 שבועות העובר הוא בר-חיים, והפסקת הריון בגיל זה היא רצח של העובר ולא “הפלה”. לכן הטענה שמניעת הפלה היא התערבות בחופש האישה ובזכויותיה לגבי גופה, אינה יכולה להצדיק את הפסקת ההיריון בשלב זה. האיסור על הפסקת ההיריון לאחר 22 שבועות יסייע להעניק חיים לעובר שניתן להצילו מחוץ לרחם.

הפסקת הריון כשמדובר בעובר שגילו מעל 22 שבועות מתבצעת באופן אכזרי ובדרך של המתת העובר בתוך הרחם באמצעות זריקה, והשראת לידה להוצאתו מרחם האשה, בין בשלמותו ובין על ידי ריסוק אבריו ושאיבתם, תוך גרימת סבל ועינויים לעובר.

המתת עוברים בני-חיים, כאשר התקדמות המדע והטכנולוגיה והרפואה מאפשרת הצלתם מחוץ לרחם היא מעשה בלתי מוסרי באופן משווע, ובלתי צודק  חרף ההתנגשות בזכויות האישה  על  גופה.

הצעת החוק מיועדת לשנות את הוראות חוק העונשין בעניין הפסקת הריון במטרה להביא לידי שינוי מהותי בתחום חשוב זה. על פי החוק הקיים ניתנת סמכות לוועדה להפסקת הריון לשים קץ לחיי עוברים כמעט ללא הגבלה הן מבחינת הסיבות והן מבחינת גיל העובר. על פי סטטיסטיקה רשמית מבוצעות מדי שנה כ-20,000 הפלות חוקיות ובנוסף מספר כפול של הפלות באופן פרטי או באופן בלתי חוקי, ובסך הכל ההערכה הבלתי רשמית היא שמדי שנה מבוצעות כ-80,000 הפלות.

על פי פרשנות מרחיבה ושנויה במחלוקת של החוק הקיים, ניתן לבצע הפסקת הריון בעובר בכל גיל שהוא. זאת בניגוד למקובל במדינות מפותחות ובכללם כמעט כל מדינות הקהילה האירופאית השוללות את האפשרות לבצע הפסקת הריון בעובר שגילו מעל 22 שבועות, ואף מתחת לזה, למרות התנגדות הלובי של ארגוני הנשים, הדורשים אפשרות להפסקת הריון בעובר שגילו 24 שבועות. בכל המדינות הנאורות החקיקה מאפשרת הפסקת הריון רק עד גיל מסוים של העובר, בניגוד למצב הנובע מתוך העונשין בסעיפים דנן.

החקיקה הקיימת בישראל בכל הנוגע להפסקת היריון, וחוק העונשין בפרט, מבוססים על תפיסת עולם שהיתה מקובלת בקרב המדינות המפותחות לפני כ-30 שנה.

לאחרונה גוברת דעת הקהל במדינות הנאורות במטרה לשנות את החקיקה המקבילה להסדר הקבוע בחוק העונשין, באופן שהפסקת הריון, להוציא במקרים חריגים ומומים חמורים, לא תתאפשר אם גיל המעבר הוא מעל 14 שבועות. בחוק העונשין הישראלי אין כל הגבלת גיל על הפסקת היריון ובאופן תיאורטי ייתכנו הפסקות הריון בעוברים שהתפתחותם הושלמה, ויש בכך משום מעשי אכזריות ופגיעה בזכויות ההומאניות של העוברים שהוכרו במדינות רבות.

מרבית המדינות הדמוקרטיות שוקלות עתה בכובד ראש אפשרות של הפחתה בגיל העובר שמותר לבצע בו הפלה וזאת לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות שחלו בשנים האחרונות בתחום רפואי חשוב זה.

יתר על כן יש לציין שבארה”ב הוכר עקרון FETAL PAIN  “כאב שמרגיש העובר” כמתווה לקו הגבול בנושא ההפלות. במדינות קנסס, נברסקה, אוקלהומה, ואלבמה נאסרו הפלות החל מ-20 שבועות על בסיס עקרון FETAL PAIN .  הנושא נמצא בשלבי חקיקה בעוד 16 מדינות בארה”ב.

 על פי מחקרים מדעיים העובר מרגיש כאב כבר החל מהשבוע ה-20 ועל כן יש לאסור הפלות מאותו שלב.  

נוסף על אלו, זכותה של האשה לקבל מידע מהימן ומקצועי על כל ההיבטים וההשלכות הרפואיות של הפסקת הריון כולל האפשרות שהיא לא תוכל להרות שוב, דכאונות כתוצאה מרגשי אשמה או חרטה הנפוצים בקרב נשים אשר ביצעו הפסקות הריון. לפי המצב הקיים המועמדת להפסקת הריון איננה מקבלת (על פי רוב) יעוץ זה אשר יכול למנוע ממנה סבל רב בעתיד הצעת החוק באה לחייב בצורה ברורה יותר את מילוי הוראות החוק בנושא ולעמוד על זכותה של האשה לקבל את כל המידע הדרוש לה מהמומחים לנושא על מנת שתוכל לקבל החלטה נבונה ונכונה למצב שלה ושל העובר.

הצעת החוק הנדונה מיועדת לשים קץ לחופש הקיים בתחום הפסקת הריונות בשלבים מתקדמים ולצמצמו למקרים בהם המשך ההיריון מהווה סכנה ממשית לחיי האישה או לבריאותה, ההריון נובע מיחסים אסורים לפי הדין הפלילי ומיחסי עריות, או שנמצא “מום חמור” בעובר. יש לציין שהצעת החוק קובעת שההחלטה על הפסקת הריון תתקבל באישור ובהמלצתו של רופא מומחה ביילוד וגניקולוגיה כפי שמקובל ברוב ארצות המערב.

 הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה והשמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת נסים זאב (פ/3204/17; פ/2402/18; פ/879/18).