למצוקות במהלך הילדות המוקדמת השפעה שלילית שניתן לזהות ברמה התאית, הוכחה לחשיבות ההתערבות המוקדמת לילדים בסיכון בתנאים סביבתיים ירודים. 

לדברי החוקרים, גמישות גנטית (Genetic Plasticity) עשויה להסביר חלק גדול מהשונות בנטייה הגנטית ובהתמודדות עם מצוקות במהלך הילדות המוקדמת. מצוקות מוקדמות אינן מובילות רק לפגיעות למגוון סיבוכים אך גם עשויות להוביל לשינויים אפיגנטיים.

מדגם המחקר כלל 136 ילדים מרומניה, בגילאי 6-30 חודשים, שהתגוררו באחד משישה מוסדות שונים בבוקרשט, רומניה. הילדים עברו הערכה מקיפה ולאחר מכן חולקו באקראי להמשך טיפול מוסדי (קבוצת ביקורת) או לטיפול אומנה חלופי (FCG או Foster Care Placement) לפני גיל 31 חודשים והיו במעקב לאחר מכן. החוקרים הקפידו על איסוף נתונים אודות חיי הילדים עד גיל 54 חודשים.

החוקרים נעזרו בשאלוני DAI (Disturbances of Attachment Interview) להערכת המצב בארבע נקודות זמן. הם גם בחנו את הקשר בין ההתנהגות בכל נקודת זמן ובין פולימורפיזם פונקציונאלי בשני גנים שבעבר נקשרו עם נטייה למצוקות בשלב מוקדם: BDNF (Brain-Derived Neurotrophic Factor) ו-5httlpr.

החוקרים מצאו קשר בין מדדי DAI ובין גנוטיפ וכי בילדים במוסדות לוו באורך טלומרים קצר יותר. למיטב ידיעתם, זהו המחקר הראשון שהדגים רגישות ביולוגית גנטית באותו ילד שנחשף לשינויים מוגדרים-היטב בסביבה. כמו כן, זהו המחקר הראשון שמצא קשר בין מצוקות ובין אורך טלומרים בילדים.

מהמחקר עולה עוד כי מדדי DAI השתנו משמעותית רק בילדים עם גנוטיפ תגובתי.

בילדים עם גנוטיפ s/s 5httlpr או נשאי אלל met 66 בגן BDNF תועדה הירידה הגדולה ביותר במדדי DAI במסגרת FCG (עדות לשיפור) ושיעורי העקביות הגבוהים ביותר של התנהגות חברתית אינדיסקרמנטיבית בקבוצת הביקורת.

מניתוח סטטיסטי עולה כי לגנוטיפ 5httlpr הייתה ההשפעה הגדולה ביותר על השינוי במדדי DAI בין תחילת  המחקר ועד לאחר 42 חודשים (p=0.02), בעוד שההשפעה הגדולה ביותר של גנוטיפ BDNF תועדה לאחר 30-54 חודשים (p=0.003).

בילדים עם גנוטיפ s/s 5httlpr ונשאי אלל met BDNF בקבוצת הביקורת תועד המספר הגבוה ביותר של תסמינים אינדיסקרימנטיבים לאחר 54 חודשים, בעוד שבאלו עם אותו גנוטיפ בקבוצת FCG תועד המספר הנמוך ביותר של תסמינים אלו.

במילים אחרות, לשאלה אם הילדים נותרו במוסדות או נשלחו לבתי אומנה הייתה חשיבות מעטה יותר על התוצאות בהשוואה לגמישות הגנוטיפ, שהשפיע על תגובתם לסביבת הטיפול בהם. גמישות גנוטיפית אינה בהכרח דבר רע, אך בשילוב עם מצוקות בשלב מוקדם במהלך החיים מלווה בתוצאות גרועות.

התוצאות נותרו משמעותיות לאחר תקנון לסביבת הגידול, מין, מצא, משקל לידה נמוך וגיל בעת בדיקת הטלומרים.

חשיפה מוקדמת מצטברת למצוקות בסביבת הגידול מנבאת את אורך הטלומרים בכל ילד. החוקרים מתכוונים להמשיך ולעקוב אחר אורך הטלומרים כל שנה, במטרה לזהות “חלון קריטי” במהלכו ניתן למנוע את קיצור הטלומרים.

16th Annual International “Stress and Behavior” Neuroscience and Biopsychiatry Conference

לידיעה במדסקייפ